הברכות וסדרן בוזאת הברכה (פרק לג מפסוק ו), יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר. וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. וללוי אמר תומך ואוריך לאיש חסידך אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתניים קמיו ומשנאיו מן יקומון. לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו. בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך. עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול. ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קודקוד. וירא ראשית לו ...

ומשה כותב בדמע בוזאת הברכה (פרק לד פסוק ה), וימות שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'. ע"כ. ופרש"י, וימת שם משה, אפשר משה מת וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע. ר' מאיר אומר אפשר ספר התורה חסר כלום והוא אומר לקוח את ספר התורה הזה, אלא הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע. עכ"ל. פירוש, שואל רש"י, וכי אפשר שמשה כותב, חי, את הפסוק בו נאמר כי הוא עצמו מת, ומביא רש"י את תשובות התנאים בעניין. לדעה אחת אכן רק עד פסוק זה כתב משה, ומכאן ואילך, שמונה פסוקים, כתב יהושע. ולדעה אחרת אין הדבר ייתכן, כי אם יהושע כתב את שמונת הפסוקים לאחר מיתת משה, בהכרח בחיי משה אין ספר התורה היה שלם, ואם כן מה פשר הפסוקים ויצו משה את הלויים וכו' לקוח את ספר התורה הזה וכו' שמבואר בהם שמשה התייחס לספר התורה הזה, דהיינו ספר התורה שאינו חסר כלום. אלא בהכרח משה כתב גם את הפסוקים המדברים על מיתתו, בבחינת הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע. ופירוש בדמע, בפשטות, הוא צער, כלומר שמשה כתב את עניין מיתתו בצער, כביכול תוך כדי שהוא דומע. אך צריך ביאור, אם כן, מה תשובה...

  מידת הגימטריא בוזאת הברכה (פרק לג פסוק ד), תורה ציווה לנו משה מורשרה קהילת יעקב. ע"כ. ובמכות (דף כג) איתא, דרש ר' שמלאי, שלוש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה, שלוש מאות ושישים וחמש לאוין כמניין ימות החמה ומאתיים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם, אמר רב המנונא, מאי קרא, תורה ציווה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. עכ"ד. אם כן, הברייתא במסכת מכות מביאה רמז למצוות התורה מהפסוק בפרשה, דהמילה תורה בגימטריא תרי"ג פחות שתיים, דהיינו שתי מצוות ששמעו ישראל ישירות מפי הגבורה, ומלבד זאת ישנם רמזים נוספים בגימטריא, רמ"ח מצוות עשה כנגד האיברים ושס"ה לא תעשה כמניין ימות החמה. אכן גימטריא היא אחת מל"ב מידות הדרש של ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי, המידה הכ"ט, וא"ד, גימטריא, מניין שדורשין גימטריא באגדה, אם לחשבון הרי הוא אומר שמונה עשר ושלוש מאות, דעולה למניין אליעזר, ואם לתמורת האותיות, הרי כבר אמור לב קמי, בחילוף אותיות כשדים לב קמי, שמחליפין באותיות אתב"ש. בעל הכריתות, הר"ש מקינון...

  כתיבת ספרי תורת משה בשבת בוזאת הברכה (פרק לד מפסוק א), ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו וכו' וימות שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה' וכו'. ע"כ. הקשה הרא"ש (פסחים פרק י סי' יג), דלפי מה שכתבו הגאונים שמשה נפטר בשבת, כיצד יתיישבו דברי המדרש (דברים רבה    פ"ט ט), כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה, אמר רבי ינאי כתב י"ג תורות, י"ב לי"ב שבטים ואחת הניח בארון, שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוציאים אותה שבארון. עכ"ד. ואם איתא דמשה מת בשבת, הרי לא ייתכן שכתב בו ביום, בשבת, את ספרי התורה, והביא הרא"ש שמדברי סדר עולם עולה שמשה נפטר בערב שבת ולפי"ז לא קשה, אך אכתי צ"ת לגאונים. הקרבן נתנאל (שם על הרא"ש) כתב ליישב, על פי דברי הספרי, ויבכו בני ישראל, שלושים יום קודם מותו, ובכוונת האר"י הביא שאת וימות משה כתב משה בעודו חי, כי שלושים יום קודם למיתה מכריזים שאדם פלוני הגיע זמנו למות, וא"כ גם את י"ג ספרי התורה כתב אז, שלושים יום קודם פטירתו, וזה היה בערב שבת ולא בשבת. השל"ה יישב (...

בעצם היום הזה בוזאת הברכה (פרק לד פסוק ה), וימות שם משה עבד ה׳ בארץ מואב על פי ה׳. ע״כ. והציווי מאת ה׳ למשה למות נאמר בפרשת האזינו, בפרק לב (פסוק מח), בלשון וידבר ה׳ אל משה בעצם היום הזה לאמר. ע״ש. והביא רש״י (שם) את דברי המדרש וז״ל, בשלושה מקומות נאמר בעצם היום הזה, נאמר בנח (בראשית פ״ז פי״ג) בעצם היום הזה בא נח, במראית אורו של יום, לפני שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בידו כוח למחות יבוא וימחה. במצרים נאמר (שמות פי״ב פנ״א), בעצם היום הזה הוציא ה׳, לפי שהיו מצרים אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחים אותם לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלין סיפות וכלי זין והורגין בהם. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כוח למחות יבוא וימחה. אף כאן, במיתתו של משה, נאמר בעצם היום הזה, לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את היום והוריד לנו את המן והגיז לנו את ה...