חיוב נשים במגילה
חיוב נשים במגילה
בגמרא במגילה, דף ד ע"א, נאמר, אמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס. ע"כ. הרי שגמרא מפורשת היא שנשים חייבות במגילה.
כמו הגמרא במגילה, כך פשטות המשנה במגילה, בגמרא בדף יט ע"ב, הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, רבי יהודה מכשיר בקטן. ע"ש. ומשמע דרק חש"ו פסולים מלקרוא, אבל נשים כשרות.
וכן בגמרא במסכת ערכין, דף ב ע"ב, הכל חייבין במקרא מגילה, הכל כשרין לקרות את המגילה, לאיתויי מאי, לאתויי נשים, וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי, נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס. ע"ש. וכ"כ שם רש"י, שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם. עכ"ד.
ראשונים רבים סוברים כן, כרש"י, שנשים חייבות במקרא מגילה ואף מוציאות את האנשים, וביניהם הרמב"ם, המ"מ, הריא"ז, האור זרוע והמאירי.
ברם, הבה"ג (הלכות מגילה סי' יט) כתב לא כן, שאמנם נשים חייבות במגילה, אך לא לקרוא כי אם לשמוע.
ומקורו ממש"כ בתוספתא (מגילה פ"ב ה"ד), הכל חייבין בקריאת מגילה, כהנים לויים וישראלים וגרים וכו', כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן וכו', נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. ע"ש. ולכאורה תוספתא זו סותרת למשנה והגמרות דלעיל, אלא בהכרח י"ל שנשים פטורות מעניין אחד במגילה, והיינו קריאה, אבל חייבות בעניין אחר, שמיעת המגילה.
והטעם שחייבות בשמיעה, כתב הבה"ג, שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד, והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע. עכ"ל.
ולפי דעתו, גרס בגמרא במגילה בדף ד, אמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות במשמע מגילה, וכעי"ז גרס אף רבינו חננאל, נשים חייבות לשמוע מקרא מגילה, ותמך הבה"ג בדעתו מהנאמר בירושלמי במגילה (פ"ב ה"ה), בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם היו בספק, רבי יהושע בן לוי עבד כן, מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון. ע"ש. היינו שהנשים שמעו ולא קראו.
וא"כ לדעת הבה"ג נשים אינן יכולות להוציא את האנשים, משום שחיובן שונה ופחות, דהן בשמיעה והאנשים בקריאה, והא דאיתא במשנה במגילה ובגמרא בערכין דנשים כשרות לקרוא במגילה, היינו שנשים כשרות לקרוא ולהוציא את הנשים, אבל לא את האנשים, וכ"כ התוס' בערכין והר"ן במגילה.
כמו הבה"ג סוברים כמה ראשונים, וביניהם רבינו חננאל, הסמ"ג, תוס' הרא"ש, וכן נראית דעת התוס' ועוד.
נראה, כי רש"י וסיעתו החולקים על הבה"ג ס"ל שהתוספתא דחויה ואין ללמוד ממנה, שכן הבבלי לא הזכיר אותה כלל, והא דאיתא בירושלמי שאיש קרא לנשים, היינו משום שכך הנוהג מסיבות אחרות, ולא משום שנשים אינן כשרות ויכולות בעצם לקרוא ולהוציא.
והנה, מצינו שני ניסוחים לשייכות של נשים במצוות מגילה, כי בגמרא בבבלי איתא שאף הן היו באותו הנס, ובירושלמי נאמר שאף הן היו באותו ספק, ונראה שהנוסח הראשון, שנעשה בו שימוש גם לגבי נר חנוכה שעיקר הנס בו נעשה ע"י יהודית, כולל את הנשים בעניין הפורים באופן יותר משמעותי מאשר הנוסח השני, כי הראשון מדבר על מעורבות בנס בעוד השני מדבר רק על מעורבת בסכנה.
אכן מתקבל על הדעת שלנשים היה חלק משמעותי וגדול ביחס לנס, כפי שמובן מהנוסח הראשון, שכן את העיקר לא עשתה אלא אסתר המלכה.
עכ"פ, אפשר דבהא פליגי, שרש"י וסיעתו סברו כנוסח הראשון, שכולל נשים ממש כמו או אף יותר מאשר האנשים, ולכן חיובן כחיובם, לעומת הבה"ג וסיעתו שסברו וציטטו את הנוסח השני, לפיו הנשים נכללו בעניין המגילה במובן חלש יותר, רק משום שגם הן היו בסכנה ולא משום שהיו מעורבת בעשיית והתרחשות הנס.
יתר על כן, דין הוא שאם הנשים שותפו בעשיית הנס, כנוסח הראשון, תהיינה מחוייבות בעשיית פרסום הנס, היינו קריאת המגילה, ואם הנשים היו רק שותפות לתועלת מהנס וההצלה מהסכנה, כנוסח השני, הן אינן מחוייבות אלא בשמיעה והשתתפות במעמד פרסום הנס, כלומר חיוב שמיעה בלבד.
לדינא, כתב השו"ע בסי' תרפט ס"ב, אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה, לפיכך, אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא, ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים, הג"ה, ויש אומרים, אם האשה קוראה לעצמה, מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה, מרדכי פרק קמא דמגילה. ע"כ.
ודנו האחרונים בדעת השו"ע האם סבר עיקר כריש דבריו שנשים מוציאות את האנשים או כי"א שאינן מציאות, דבעלמא בסתם ויש אומרים אזלינן בתר סתם, אבל הכא לא כתב ממש בסתם שאשה יכולה להוציא איש אלא רק משמע מדבריו כן.
וכן דנו האם לי"א שאשה אינה מוציאה את האיש זהו מפני הטעם המהותי של הבה"ג שהן אינן מחוייבות באותו חיוב, או שמע טעמים צדדיים אחרים.
ועכ"פ, משום שהרמ"א כתב דמברכות לשמוע מגילה, משמע שחש לבה"ג כך שנשים לא תוצאנה את האנשים כי אם נשים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה