ליראה את ה' אלוקיך
ליראה את ה' אלוקיך
בעקב (פרק י פסוק יב), ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. ע"כ.
מכאן מדייקים חז"ל, בברכות דף לג, דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כלומר, הכל נקבע משמים ביחס לאדם, חוץ מהשאלה האם יהיה צדיק או רשע, שלגביה ה' שואל מעם האדם שיבחר את הבחירה הטובה והנכונה.
לכאורה קשה על זה, דאם אכן יראת שמים יצאה מן הכלל ואינה בידי שמים אלא בידי האדם עצמו, כיצד יעלה על הדעת להתפלל השיבנו אבינו לתורתך, או ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך וכדומה, והרי עניינים אלו אינם בידי שמים כי אם בידי אדם, ועו"ק על מש"כ בברכות דף י ע"א, שם מסופר כי רבי מאיר התפלל ע"פ עצת אישתו ברוריה על בריונים שהיו בשכונתו שיחזרו למוטב, ואכן קרה הדבר וחזרו למוטב, ולא מובן לכאורה כיצד הדבר ייתכן שיחזרו בתשובה באמצעות תפילה של זה עליהם, והרי דברים אלו נתונים לבחירה של האדם עצמו ורק הוא, ואינם בידי שמים.
כיו"ב הקשה המהרש"א שם בברכות בדף י וביאר, דתפילתנו על עצמנו פועלת ע"פ הכלל שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, ומשו"ה כשאדם מתפלל על עצמו ומראה רצון לחזור למוטב, מסייעים לו מן השמים שיצליח לחזור למוטב, אבל עכ"פ אין בזה תשובה לגבי תפילה של אדם אחד על חברו האחר שיחזור בתשובה, כי הרי בתפילה זו אין גילוי שהדרך שהחבר רוצה לילך בה הינה דרך הטוב והישר, ולכן לגבי הקושיא ממעשה דר"מ נשאר המהרש"א בצ"ע.
הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, או"ח ח"ד סי' מ, ג"כ התייחס לקושי הנ"ל, והביא תירוץ ששמע מאחד הגדולים, שהכלל של הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אינו מורה אלא שהקב"ה לא יתערב מעצמו ומיוזמתו להחזיר אדם בתשובה, אך כאשר אדם יוזם ומתפלל על כך, בין אם החוטא מתפלל עבור עצמו ובין אם אחר מתפלל עבורו, זהו מקרי בידי אדם ולא בידי שמים, אף על פי שאחר שהאדם יוזם מן השמים פועלים עבורו.
אולם הגר"מ פיינשטיין מיאן בתירוץ זה משום דוחקו, ועל כן כתב באופן אחר, שתפילת ר' מאיר לא הייתה שהקב"ה יתערב בבחירתם ובהטיית לבם של הבריונים, אלא שנסיבות חייהם ישתנו באופן שיקל עליהם לחזור בתשובה, ומעין דברים אלו מובאים בסידור עבודת ישראל, על מש"כ בברכות השחר ואל תשלט בנו יצר הרע וז"ל, אין להקשות איך נתפלל ככה והלא הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי אין עניין כל הבקשות האלה רק שיסלק הקב"ה מאיתנו את כל המונעים המעכבים אותנו מלבוא אל השלמות, ויזמין לנו דרכים נאים המביאים אותנו לידי תכלית יעודנו, אבל היראה בעצמה עליה הרשות נתונה לאדם ולו הבחירה לבחור מה שירצה. עכ"ל.
החזו"א בגליונות על חומש דברים, מובא גם בחזו"א או"ח בסוף הספר, כתב וא"ד, המקום ברוך הוא אינו נותן בלבם את הקירוב, דאם כן לא יתייחס הדבר לברואיו, אמנם, אם יש מתפלל לפניו על הקירוב ותפילתו נשמעת, מתייחס הקירוב שעושה הקב"ה לברואיו, כיוון שנעשה על ידי תפילת גברא. עכ"ד. כלומר, על אף שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, מכל מקום כאשר האדם מתפלל על כך נחשב הדבר לבידי אדם ולא בידי שמים, ולכן אין מניעה מלהתפלל על יראת שמים, והדבר עולה גם מדברי הגמ' במסכת עבודה זרה, דף ה ע"א, שבשעה שאמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים, בני ישראל היו צריכים להתפלל על כך ולומר תן אתה, הרי ששייכת תפילה גם על יראת שמים.
[ויעויין בחזו"א שהכניס בדבריו גם את עניין הערבות של בני ישראל זה בזה, ולכאורה הטעם שהוצרך לכך, לפי שאכתי קשה כיצד בכך שראובן בחר להתפלל על שמעון מיוחסת הבחירה, דהיינו הבידי אדם, לשמעון, וזאת מיישב החזו"א ע"י הערבות של עמ"י זה בזה, ומיהו אכתי הדבר טעון ביאור, שכן בגדרי בחירה רגילים אין בחירה של אחד מישראל מיוחסת לישראל אחר, ומה נשתנה כאן מבכל מקום, וילע"ב.]
הרבי מקוצק היה מפרש את המימרא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כך, דהכל בידי שמים, כלומר, כשאדם מתפלל על דבר גשמי כגון פרנסה וכיו"ב הדברים הם בידי שמים, דהיינו שיש ספק האם בקשתו תיענה, כי בשמים שוקלים האם להיענות לאותו אדם על בקשתו החומרית, וחוץ מיראת שמים היינו שכשאדם מתפלל על יראת שמים בקשתו זו או הדומות לה נענות תמיד, עד כדי כך שהדבר נחשב בידי אדם, כי הרי האדם יכול להיות בטוח שתפילתו תיענה.
יש ששאלו שאלה דומה למה שנדון לעיל, רק בנוסח אחר, כיצד אנו אומרים בברכות השחר ואל תשלט בנו יצר הרע, והרי לכאורה אין הקב"ה הוא המשליט באדם יצר הרע, כי אם עניין יצר הרע והבחירה לגביו מסורים לאדם ולו בלבד, כפי מאי דקי"ל הכל בידי שמים חוץ מיראץ שמים.
הרב קוק בעולת ראיה (עמ' עח) יישב זאת וא"ד, אע"פ שהבחירה היא נתונה לאדם, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, בכל זאת ישנם הרבה אופנים יוצאים מכלל הבחירה, על פי דרכי ה' העליונים, לפעמים בדרך עונש, שהבחירה ניטלת מן האדם, כעניין חיזוק לב פרעה וכיו"ב, כשיטת הרמב"ם בהלכות תשובה, ויש לפעמים שאיזה דבר גדול צריך לצאת לאור עולם ע"י השלטת יצר הרע על האדם, כעניין לא היו ישראל ולא דוד ראויים לאותו מעשה, אלא כדי להורות תשובה, כמבואר בפרק קמא דעבודה זרה, ועל כל אלה הננו מתפללים שיצילנו ה' ממאורעות כאלה, ושנהיה תמיד מתנהלים בדרך הישרה והרצויה, הרחוקה מדרכי הרשעה, ואל תשלט בנו יצר הרע משום טעם ועילה שבעולם. עכ“ד.
[עבודה זרה, דף ד ע״ב, לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: ולבי חלל בקרבי; ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור - אומרים להו לכו אצל צבור. ע"כ. ופרש"י, מי יתן והיה לבבם זה וגו', בסיני נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו, לאותו מעשה, דבת שבע, לבי חלל, יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי, גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים. עכ"ל.]
תגובות
הוסף רשומת תגובה