ל״ג בעומר, מקור ומנהגים
ל״ג בעומר, מקור ומנהגים
ל״ג בעומר, י״ח באייר, נוהגים בו ישראל שמחה ומנהגים שונים. ביניהם, הדלקת מדורות, הילולות צדיקים וביקור בקבריהם, בעיקר ר׳ שמעון בר יוחאי ומשחק בחץ וקשת.
יום זה, אין לו כלל אזכור במשנה ובגמרא. למעשה, האזכור הראשון נמצא בסביבות תקופת הראשונים, בראשית האלף השני.
על פי המסורת, באותו יום נפסק מותם במגיפה של תלמידי רבי עקיבא, שנים עשר אלף זוגות של תלמידים, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. הגמרא במסכת יבמות (דף סב ע״ב) מספרת שהיה אז העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ולימד להם, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע. עוד אומרת הגמרא, כי תלמידי ר׳ עקיבא, כולם, מתו מפסח עד עצרת.
אם כן, לא נאמר בגמרא בפירוש שהפסיקו התלמידים מלמות בל״ג בעומר, אלא רק שמתו בין פסח לעצרת.
הראשון שציין את ל״ג בעומר הוא ראב״ן שהביא בשם הרז״ה, שבספר ישן הבא מספרד כתוב שתלמידי ר׳ עקיבא מתו מפסח ועד פרוס העצרת, ומשמעות פרוס היא חמשה עשר. אלא שלפי זה, יום השמחה היה צריך להיות בכ׳ אייר, שהוא אכן מחצית החודש קודם שבועות, ולא י״ח אייר. אכן, המהרי״ל הציע ליישב שבספירת העומר ישנם שלושים ושניים ימים שאומרים בהם תחנון, ומחצית שלהם היא ששה עשר שאפשר לפרש כי״ח באייר.
המאירי תלה את המסורת לגבי ל״ג בעומר כבר בגאונים, והמהרי״ל הזכיר שעושים שמחה ביום זה.
כאמור, הילולת ר׳ שמעון בר יוחאי נקשרה גם כן ביום ל״ג בעומר. על פי מסורות שונות, זהו יום הולדתו, נישואיו, הסמכתו ופטירתו. על ערש דווי, לפי ספר הזוהר, גילה לתלמידי את סודות הקבלה. לשמחת ההילולה, הצטרפה הדלקת המדורה כזכר לאש שאפפה את ביתו של רשב״ח ביום מותו.
עם זאת, רבים התנגדו להפיכת ל״ג בעומר ליום טוב, וביניהם החתם סופר, שכתב, אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש״ס ובפוסקים בשום מקום וכו׳, לעשותו יום שמחה והדלקה וכו׳, לא ידעתי אם רשאים לעשות כן. עכ״ד. לדעת החת״ס אין לעלות כלל למירון בל״ג בעומר, משום שלא ייתכן מקום נוסף שיעלו אליו לרגל חוץ מירושלים. גם המנהג לשרוף בגדים היה שנוי במחלוקת, משום איסור בל תשחית.
כיום קיימות התנגדויות מסיבות שונות. ביניהן, זיהום האויר הקשה הנגרם מן המדורות וגורר נזקים בריאותיים לרבים, לפעמים ממש בבחינת פיקוח נפש, הסכנה הישירה מן האש למדליקים, רובם ילדים, לבתים הסמוכים וליערות וכן מושב ליצים וביטול תורה הכרוכים במנהגי היום.
בתחילת המאה שעברה, חיברה התנועה הציונית את ל״ג בעומר יחד עם מרד בר כוכבא והמאבק לחירות לאומית. מנהג הדלקת המדורות הופץ כזכר למורדים שהדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. גם המנהג להכין חצים וקשתות ולהתאמן בהם בסביבות המדורה מקושר למרד בר כוכבא, שהתקיים בתקופה בה חץ וקשת היו כלי הנשק העיקריים. ל״ג בעומר, לפי תיאורים שונים, היה יום בו חל מפנה לטובת בר כוכבא במרד מול הרומאים, והושאו משואות לבשר על כך. עוד ייתכן שאז בשרו על תחילת המרד הגדול ברומאים וחגגו זאת. בי״ז באייר, על פי מלחמות היהודים, התרחשה הפעולה האלימה הראשונה במסגרת המרד, מה שאולי תומך בכך.
זאת ועוד, באלף הראשון היה נהוג לצום לזכר יהושע בן נון, צום יהושע, בתאריך י״ח באייר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה