תשובה וכל נדרי
תשובה וכל נדרי
מקובל לחשוב על בעל תשובה כמי ששינה את דרכו. בהתחלה הייתה לו, או שהוא היה מאמין, במערכת אחת, וכעת הוא שינה את המערכת לפיה הוא פועל, למערכת הדתית הנכונה. למשל כופר בעל מערכת אתאיסטית ששינה את אמונתו וערכיו לדת.
ברם, קשה לקרוא לאדם כזה בעל תשובה, משתי סיבות. ראשית, בעל תשובה נשמע כמו אדם ששב לדרך שבה היה בעבר, וזה הרי לא היה בדרך נכונה בעברו, ולכן ממילא אינו שב לשום מקום. שנית, יש לדון מה היה המעמד של העברות של אותו אדם בעבר, שכן אם קודם לכן לא החזיק בדעתו שמדובר בעבירות, הוא במובן מסויים אנוס, דהיינו אנוס בדעתו, עליהן, והתיקון שלו אותן הוא תיקון אחר מאשר התיקון המקובל של בעל תשובה.
לכן נראה שבעל תשובה הוא פשוט אדם ששב לנהוג נכון. אדם זה החזיק גם בעבר במערכת הנכונה, אך משום מה לא פעל בפועל לפיה. כעת הוא חוזר ושב לדרך, ונוהג בה, כפי שצריך, גם בפועל.
אכן, תופעה זו של בעל תשובה צריכה תלמוד. לפי האמור, סט הערכים של אותו אדם נכון וראוי. לא מדובר באתאיסט וכדו׳. אם כן, אדם זה לא פועל לפי סט הערכים של עצמו, דבר שקשה מאוד לקבל. אם אדם לא פועל כפי שהוא עצמו חושב שצריך לפעול, ולכן יש לו אינטרס לפעול, לכאורה מדובר בסוג של שוטה, וזה הרי פטור מכל ענייני התשובה. מדוע שאדם יעשה מעשה שהוא עצמו חושב שאינו ראוי.
באמת, כולנו מרגישים שהמציאות היא אחרת. למשל כשאדם עושה דיאטה, הוא בוודאות לא רוצה לאכול, ולשמור על הדיאטה, אבל מעשים בכל יום שהוא אינו מתאפק ושובר את הכללים מדי פעם. לאחר שבירת הדיאטה, מגיעה תחושה לא נעימה של פספוס וכשלון. כאמור, תופעה זו לכאורה לא מובנת. אם נאמר שהאדם לא רצה באותו רגע לשבור את הדיאטה ובכל זאת פעל בניגוד לרצונו, לכאורה הוא שוטה, ואם נאמר שבאותן נסיבות של אותו הרגע האדם כן רוצה, דהיינו ששווה לו, לשבור את הדיאטה, אז מדוע מגיעה תחושת הכישלון, והרי הוא פעל בהתאם לכללים ולמצופה.
אלא בהכרח, יש כאן מישור נוסף. יש לאדם מערכת כללית של כללים וערכים שהוא מאמין בהם, למשל דיאטה, ובהינתן שהאדם מבצע בחירה, כל עוד אינו שוטה, הוא יבחר באפשרות שמתאימה לאותם כללים וערכים. אבל, לפעמים לא מתבצעת בחירה. צריך לבחור לבחור. ישנו מושג של חולשת הרצון, שהוא מלכתחילה מפריע מהאדם לבצע בחירות. כשאדם אוכל למרות שהוא בדיאטה, או כשהוא חוטא למרות שהוא מאמין שמדובר בדבר רע, הוא לא התאמץ מספיק לבחור לעשות בחירה, אלא נתן ליצרים הטבעיים הלא רציונליים בהכרח לפעול. מטבעו האדם רוצה לחטוא ולאכול, והוא צריך להשקיע ולהתאמץ כדי להגיע למצב שבו מבצע בחירה מושכלת, שבה כנראה יבחר את מה שהוא באמת מאמין בו.
לפי זה, התשובה היא לשוב ולקחת את המושכות בידיים. בעל התשובה הוא מי שחוזר להיות בוחר. ערכיו ואמונתו היו טובים כבר קודם, אלא שעתה הוא שב לדרך ומתאמץ מספיק כדי לבחור במה שהוא בלאו הכי האמין בו.
הנה, הנדר הוא הביטוי הכי מוחשי לעניין זה. אדם שמאמין בתורה ובכל זאת חוטא נגד אמונתו שלו, זה דבר המעלה תמיהֿ. אולם, תמיה יתירה עולה כאשר אדם נודר נדר, דהיינו כלל חדש בעולם שכלל לא היה בלעדיו, ואחר כך עובר עליו. לכאורה אין מעשה שטות גדול מזה. זהו המקרה הכי קיצוני של אדם שפועל נגד רצונו.
כמו בכל עשיית חטא של אדם מאמין, כך גם במעבר על נדר, מדובר באי הבחירה לבחור, אלא שבנדר אי הבחירה לבחור היא הקיצונית ביותר.
אם כן, נראה שזהו העניין המרכזי של התרת הנדרים בראש השנה ויום הכיפורים, וזהו עניינה של תפילת כל נדרי, הפותחת את יו״כ. דווקא התרת הנדרים, עניין שנראה על פניו מאוד טכני ולא מתאים לאווירת התפילות והתחנונים, למעשה מבטא היטב את משמעות התשובה. אנו מצטערים על הנדרים שעברנו עליהם, מוצא פינו, ואנו משתדלים לתקנם. אנו פועלים לבחור לבחור לקיים את מה שאנחנו עצמנו אמרנו, וכך גם לגבי כל העוונות נבחר לבחור לקיים את רצון הי״ת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה