דיבורים טובים במסעי (פרק לה פסוק יא), והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה. ע"כ. מקום הערים, אומר הרש"ר הירש, ייקבע כך שהן תהיינה מזומנות לבורח ולא ייאלץ לחפש אחריהן. הביטוי והקריתם לכם מפורש כך בדברים (פרק יט פסוק ג), תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וגו', יש לדאוג שהדרכים תהיינה במצב תקין ולא יהיה בהם מכשול, ועל פי האמור במכות י ע"ב יש להקים בהם תמרורים והמרחק שבין עיר לעיר יהיה שווה בכל מקום. עכ"ד. ובפשטות הוא משום המשמעות המילולית של לשון המקרא (שם בדברים בפסוק ו), פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש, ולכן (במסעי בפסוק כה) והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם. מקימים את התמרורים ומכוונים את הדרכים על מנת להציל את הרוצח בשגגה מנחת זרועו של גואל הדם חם הלבב. הרב זילברשטיין בחשוקי חמד (מכות דף י ע"ב) דן בשאלה האם יש חיוב לאדם לתקן שלט המורה כיצד להגיע לבית החולים, והאם חיובו הוא עד כדי שיבטל מצוות תפילה כדי להתקין את השלט או לא. והביא מסוגיית עיר מקלט (שם במכות) את החיוב הדומה לתיקון השלטים, מקלט הי...

עקרונות מן ההגדה בפרשיות התורה אזוב מצורע ואזוב פסח במצורע (פרק יד פסוק ד), ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. ע"כ. והנה בתהליך הטהרה נצטווה הכהן לטבול את האזוב בדם הציפור ולהזות על המטהר מחוץ למחנה. ומצינו דוגמתו בקרבן פסח מצרים (שמות פי"ב פכ"ב), ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. ע"כ. והשאלה מאליה נשאלת, מה עניין טהרת המצורע לכאן שנידונה באזוב ובדם בדומה להלכות פסח מצרים. ויעויין במסכת פסחים (דף צו ע"א) שאמרו שלשה מזבחות היו שם במצרים, המשקוף ושתי המזוזות. ע"ש. דהיינו שהבית עצמו נעשה מזבח ועל ידי האזוב ניתן עליו הדם. ונדמה שזהו הפשר במצורע, שהרי המצורע יושב מחוץ למחנה ואין לו גישה למזבח שבמשכן להקריב קרבנותיו, ועל כן חידשה בו התורה מנגנון כפי שהיה במצרים, שהאזוב משמש כלי שרת להזות עליו את דם הכפרה אף בהיותו מרוחק, לפי שהמצורע שחטא בגאווה כארז נדרש להשפיל עצמו כאזוב. וכשם שבמצרים היו ישראל בשפל המדרגה ואף על פי כן לא המתין להם הקדוש ברוך הוא עד שיכנסו למקדש אלא גאלם במקומם, כך כל אדם בהיותו בגל...

לטוב בעיניהן במסעי (פרק לו מפסוק ג למקוטעין), ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחות בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל וגו'. והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגורל נחלתנו יגרע וגו'. זה הדבר אשר ציווה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים. ולא תיסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל. ע"כ. האחרונים נתנו טעם בכמה דקויות לשון בפרשה זו. אמר הכתוב ויקרבו ראשי האבות וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל, ולא אמר שבאו גם לפני אלעזר הכהן. אכן, בפרשת פנחס (פרק כב פסוק ב) ובפרשת מטות (פרק לב פסוק ב) בעניין בנות צלפחד כתב שבאו גם לפני אלעזר, והדבר צריך ביאור. וביארו בזה, שבודאי חלקו כבוד לאלעזר הכהן תמיד כמו לנשיאים, אולם כאן בפרשת מסעי ראשי מטה בני יוסף באו ממש לדין ולמשפט, ואם דיינים קרובים זה לזה הרי פסולים למשפט. לכן לא היה אלעזר במעמד זה, שכן היה בן אחיו של משה. מה שאין כן לעיל לגב...

  מקלט בעבר הירדן במסעי (פרק לה פסוק יד), את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה. ע״כ. הנה ידועה הקושיא, כיצד ייתכן שמספר ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי שווה למספר ערי המקלט בעבר המערבי, ארץ כנען, והרי האוכלוסיות כאן וכאן אינן כלל באותו סדרי גודל, דבעבר המזרחי היו שניים וחצי שבטים בעוד במערבי היו תשעה וחצי. אכן כך הקשתה הגמ׳ במסכת מכות, דף ט ע״ב, ותירצה, שבעבר הירדן אמנם היה מספר בני ישראל מועט, אך מספר הרוצחים שם היה רב, בגלעד נפישי רוצחים, וכך גם הביא רש״י בפרשתנו. ברם, הקשו על כך המפרשים, הרי לערי המקלט נכנסים ההורגים בשוגג, ולא הרוצחים במזיד, ומדוע שבעבר הירדן המזרחי יהיו יותר רוצחים בשוגג מאשר בארץ ישראל, והרי הדבר נעשה בלי כוונה, וביותר קשה, דהגמ׳ מביאה פסוק על כך שהיו אנשי עבר הירדן אלימים, ולכן גם רצחו יותר, ותמוה ביותר מה שייכת אלימות למי שרוצח בשוגג ובלי כוונה. בתשובה לשאלה זו נאמרו כמה תירוצים. התירוץ הפשוט, לכאורה, הינו תירוץ המהר״ל בגור אריה, שכיון שבגלעד הורדים הרבה במזיד, ממילא אין הם נזהרים כ״כ באיבוד נפשות, כי ערך חיי אדם זול בעיניהם...

  תלמיד שגלה במסעי (פרק לה פסוק יא), ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה. ע״כ. במסכת מכות, פרק ב (דף י ע״א) נאמר, תנא, תלמיד שגלה מגלין רבו עימו שנאמר וחי, עביד לי מידי דתהוי ליה חיותא, אמר ר׳ זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון, א״ר יוחנן, הרב שגלה מגלין ישיבתו עימו, איני והא א״ר יוחנן מניין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר את בצר במדבר, וכתיב בתריה וזאת התורה, לא קשיא, הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה. ע״ש.   והדברים מעלים תמיהות רבות. ראשית, ר׳ זעירא קבע מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון, אבל הרי תלמיד שגלה, ומן הסתם אינו הגון, מגלים את הרב שילמד אותו, למרות שאינו הגון, ודלא כר׳ זעירא. שנית, הגמרא מניחה שאם התלמיד גלה, כנראה שהוא לא הגון, אך הנה גם הרב גולה כדי ללמדו, ולפי ההנחה זאת אומרת שגם הרב אינו הגון. בנוסף, הגמרא חילקה בדברי ר׳ יוחנן שדברי תורה נחשבים כמו עיר מקלט, שהכוונה דווקא כשעוסקים בה, אבל כשלא עוסקים בה לא. אולם, בגמרא בסוטה (דף כא ע״א) איתא שתורה מגנא גם בעידנא דלא עסיק בה, וצ״ת. ובאמת י״ל, שמה שהתורה מגנה גם כשלא עוסקים בה, זהו דווקא בלא חטא של ביטול תורה...

  ערי המקלט במסעי (פרק לה פסוקים ו ז), את הערים אשר תתנו ללויים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללויים ארבעים ושמונה עיר. ע״כ. הרי נצטוו כאן בני ישראל להפריש ארבעים ושמונה ערים מתוך הערים שניתנו להם בנחלה, ולתיתן ללויים, ומתוכן, שש ערים תשמשנה כשש ערים עיקריות, ולכן נאמר את שש ערי המקלט, אך גם ארבעים ושתיים הנותרות שימשו כערי מקלט, ולכן נאמר ועליהם תתנו ארבעים ושתיים עיר, ברם, ישנו הבדל בין אותן ערים לבין השש העיקריות, כפי המבואר במסכת מכות דף י ע״א, שש העיקריות מגינות על הרוצח בין לדעת בין שלא לדעת, כלומר, בין אם נכנס לשם בכוונה ובין אם נקלע לשם בלי כוונה, ואילו מ״ב הערים הנותרות קולטות רק לדעת, כלומר, רק רוצח שנכנס לשם בכוונה להימלט. עוד יעויין במנחת חינוך, מצווה תכ אות ב, שמסתפק האם הדעת הדרושה בארבעים ושתיים הערים צריכה להיות בשעת הכניסה דווקא או שמא גם אם נקלע לשם במקרה ואח״כ נודע לו שזו עיר מקלט נחשב שנמצא שם לדעת. עוד נפקא מינא איכא בין שש הערים העיקריות לשאר מ״ב הערים, כדאיתא במכות דף יג, שבמ״ב הערים, הרוצחים צריכים לשל...