ערבים לזה ובזה בכי תבוא (פרק כז פסוק ט), וידבר משה והכוהנים הלויים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך. ע"כ. במעמד הברית של הר גריזים והר עיבל עם ישראל נתייחד בבחינת עם אחד, וכמאמר רש"י בסנהדרין (דף מג ע"ב) וכיו"ב בפרשת ניצבים (פכ"ט פכ"ח), שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה וכו' ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו. עכ"ד. בריתות והתחייבויות לרוב ניתנו במעמד הר גריזים והר עיבל, כפי שאומרת הגמרא בסוטה (דף לז), ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט, ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכו' הרי שש עשרה, כלומר, ארבעה מינים של ברוך ושל ארור עבור כל אחת מארבע הפעולות, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, וממשיכה הגמרא, וכן בסיני וכן בערבות מואב וכו' נמצא ארבעים ושמונה בריתות על כל מצווה ומצווה, דהיינו שלושה מקומות, הר גריזים והר עיבל, סיני וערבות מואב, שבכל אחד מהם כרתו שש עשרה בריתות. ר' שמעון מוציא הר גריזים והר עיבל ומכניס אוהל מועד שבמדבר וכו'. ר...

שני אילנות וביכורים בכי תבוא (פרק כו פסוקים ב וג), ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ע"כ. ואמרו במשנה במסכת ביכורים (פ"א מ"ו), הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, ר' מאיר אומר מביא וקורא, ואמרו בגמרא (בבא בתרא פא ע"ב), א"ל ר"ש בן אליקים לר' אלעזר מאי טעמא דר"מ באילן אחד ומ"ט דרבנן בשני אילנות. אמר לו דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי לביישני, אמר רבה מאי קושיא, דלמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא לה. ע"ש. הרי שר' מאיר וחכמים מסופקים, באילן אחד או בשניים בהתאמה, האם הלוקח קנה אף את הקרקע או שקרקע המוכר רק משועבדת לו לצורך אותם אילנות. ומכיוון שהדבר ספק, הרי שלעניין חיוב ביכורים על הלוקח להחמיר ולהביא מפירות האילנות אך לא לקרוא עליהם מקרא ביכורים. והטעם שאינו ק...

מחשבה טובה, רעה ועכו"ם בכי תבוא (פרק כו פסוק ה), וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. ע"כ. ופרש"י, ארמי אובד אבי, לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה. עכ"ד. אכן, בסוגיית הגמרא בקידושין, דף לט ע"ב ודף מ ע"א, שנינו את הכלל הידוע, מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, אך כבר כתבו התוס' שם שבעובדי כוכבים מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה והביאו לכך ראיות מהנביא. כך גם נקט רש"י, ומקורו בספרי, שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה. על פניו הדברים יכולים להתפרש כפשוטם. הקב"ה מיטיב עם ישראל ומטה את מידותיו להתחשב גם בכוונה וברצון שלהם כאשר הדבר בא לעזרם, וכאשר אין הדבר בעזרם, לצורך ייחוס של חובות ח"ו, דורש הי"ת את הדרישה היותר מחמירה שלא די במחשבה וצריך למעשה. ברם, כאשר מדובר באומות העולם, מידתו של הקב"ה אינה מוטה בהתאם לזכות או לחובה אלא ל...

  הגבהת ספר תורה, מקור ומנהג בכי תבא (פרק כז פסוק כו), ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן. ע"כ. ופרש"י, אשר לא יקים, כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה. עכ"ל. הרי שלפי רש"י כוונת התורה בארור זה לדברי התורה בכללם, ולא לעניין פרטי ומסויים כמו יתר הציוויים שם בפרשה. הרמב"ן כתב לבאר בשיטת רש"י, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור, אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אמר אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות, כטעם קיימו וקבלו היהודים (אסתר פ"ט פכ"ז), והנה הוא חרם המורדים והכופרים. עכ"ד. אם כן, לשיטת רש"י ע"פ הרמב"ן, אין כוונת הפסוק שהעובר על דברי התורה הוא בארור, אלא מי שמפקפק או לא מאמין, ובאמת הא דצריך לעשות את רצון ה', אינו מסתכם בעשיית המצוות כפי...

  אשר יהיה בימים ההם בכי תבוא (פרק כו פסוק ג), ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה׳ אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו. ע״כ. וכתב על כך רש״י (ד״ה אשר), אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא. ע״כ. ולשון זו, אשר יהיה בימים ההם, נאמרה במקום נוסף. בפרשת שופטים (פי״ז מפסוק ח), כי יפלא ממך דבר וכו׳ ובאת אל הכהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ע״ש. ופרש״י שם, ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. עכ״ל. ומילא מובן מה שכתב השופט אשר יהיה בימים ההם, בפרשת שופטים, כי לגבי הוראת המשפט ישנו חסרון במה שבדורות האחרים היו שופטים טובים יותר שהורו דין טוב יותר. לכן צריך הכתוב להשמיענו שיש לקבל את דברי השופט שבאותו דור על כל פנים, משום שיפתח בדורו כשמואל בדורו. אך מה שכתב כאן, לגבי הבאת הביכורים, הכהן אשר יהיה בימים ההם, אינו מובן. מה הבדל יש בין הכהן שבדור הזה לבין כהנים שבדורות אחרים לעניין ביכורים, שהוצרך להשמיענו, כמש״כ רש״י, שאין לך אלא כהן שבימיך וצריך ליתן לו. הרמב״ן פירש, אל הכהן אשר יהי...