אליעזר ומלחמת אברהם
אליעזר ומלחמת אברהם
בלך לך (פרק יד פסוק יד), וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן. ע״כ. ופרש״י, חניכו כתיב, זה אליעזר שחנכו למצוות וכו׳, שמונה עשר ושלוש מאות, רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מניין גמטריא. עכ״ד.
במאמר המוסגר, אליעזר עבד אברהם כמעט ולא נזכר בשמו במקרא. הוא לא נזכר כאן, כאמור, שנרמז רק במילה חניכו, ואף לא בשליחות לחרן למצוא כלה ליצחק, שם נזכר רק הביטוי עבד אברהם. רק לפני ברית בין הבתרים, בפרק טו, נאמר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ועל ביטוי זה, דמשק אליעזר, הביא רש״י ז״ל, לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק, ובגמרא שלנו דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.
התרגום יונתן בן עוזיאל כתב על הפסוק כך וז״ל, וכד שמע אברם ארום אשתבי אחוי, וזיין ית עולימוי דחניך לקרבא מרבייני ביתיה ולא צבו למהלכה עימיה, ובחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה מתיל בגבורתיה ככולהן תלת מאה ותמנסר ורדף עד דן. עכ״ד. ומבואר בזה דבר חידוש, שהיה אליעזר עבד אברהם בנו של נמרוד, החשוב מבין ארבעת המלכים, אמרפל, שבהם נלחמו אברהם ואליעזר באותה מלחמה.
ודבר פלא הוא שנמרוד, הדמות השלילית, גיבור הציד, מיוזמי נסיון המרידה בה׳ שבמגדל בבל, עובד האלילים שהתווכח עם אברהם אבינו באמונה וציווה להשליכו לכבשן האש, לבסוף בנו מצטרף לדרכו של אברהם ואף דולה ממנה ומשקה לאחרים. עד כדי כך בער בעצמות אליעזר להעמיד את דרכו של אברהם מול ובמקום דרכו של נמרוד, עד שהיה מוכן להילחם במלחמה זו, הרוחנית והגשמית, מול נמרוד אביו.
אך מעבר לקושי הנפשי שבדבר, צריך ביאור מדוע אין אליעזר עובר בזה על מצוות כיבוד אב. ואכ״מ להאריך בדבר, אך נציין כמה מקורות.
הנה, השו״ע ביו״ד (סי׳ רמ סעיף יח) כתב כך וז״ל, ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו, אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו. הגה, ויש אומרים דאינו מחוייב לעבד אביו רשע, אלא אם כן עשה תשובה. עכ״ל. היינו שנחלקו השו״ע והרמ״א האם בן חייב בכבוד אביו רשע שלא עשה תשובה, וכך כנראה היה מצבו של נמרוד.
ובגמרא במכות, דף יב ע״א נאמר, תנא דבי רבי ישמעאל, לכל אין הבן נעשה שליח לאביו, להכותו ולקללתו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו. ע״ש. כלומר, אין הבן נעשה שליח ב״ד להלקותו או לנדותו וכו׳ חוץ מבנו של מסית. אם כן, לכאורה, את נמרוד שלא היה מסית לא יכול היה אליעזר בנו להכות, ודלא כפשט הפסוקים לפי תרגום היב״ע. ומיהו, אפשר שאליעזר נלחם בחייליו של נמרוד והכה אותם אך הקפיד שלא להכות את נמרוד עצמו. באופן זה, אליעזר לא עובר על דברי הגמ׳ במכות, אלא נוהג כדעת הרמ״א ודלא כשו״ע.
אכן, יתכנו בדבר צדדים נוספים. צריך לברר האם בני נח חייבים בכיבוד אב, ואם כן אכתי צ״ב מהם גדרי הכיבוד, שייתכן ששונים מהגדרים ביהודי.
עוד יש להעיר, שישנו מדרש האומר שעשיו הוא שהרג את נמרוד כשלקח ממנו את הבגדים המיוחדים, בגדי האדם הראשון. אם כן, לא אברהם ולא אליעזר הרגוהו, וכנראה לא היה אמרפל כי אם אדם אחר, דלא כפרש״י.
וגופא במה שנלחם אברהם בארבעת המלכים, ולצידו לא היה אלא אליעזר, דבר תימה הוא. ודאי ידע אברהם שיכול לנצח את צבאות הגיבורים בעזרת ניסים, כפי שאכן קרה, שזרק קש ועפר ונעשה לחיצים וחרבות, כאשר איש כשר כאליעזר מתלווה אליו, אך כיצד ראה לנכון להכניס עצמו למצב הבעייתי ולצורך כך להסתמך על נס.
ויש לומר, כי המשמעות של הנס, בעלמא, שאין לאדם לסמוך עליו, הוא שבמסגרת כללי הטבע יבוא הקב״ה ויתערב בפרט קטן שמטה את אותם כללים אך בכל זאת פועל במסגרתם. למשל, להבדיל, דומה הדבר למשחק כדור עם כללים מסויימים שמשחקים בו חמישה כנגד חמישה, אך לאחד הצדדים יתוסף שחקן נוסף. בין אם יהיה מספר השחקנים כזה או אחר, סו״ס כללי המשחק עצמו, מה עושים עם הכדור וכיצד צוברים ניקוד, נשארים כשהיו. כך נס בעלמא.
מלחמת אברהם וארבעת המלכים, כך ידע אברהם מלכתחילה, אינה הטיה של הכללים תוך כיבוד הכללים. המלחמה הזו, מלחמת מלמדי האמונה בגיבורים עובדי האלילים ששבו את לוט, קרובו של אברהם, הגדילו את השפעתם ומוראם באזורים רבים ויצאו כנגד האמונה שאברהם הפיץ, היא מלחמה מובהקת של קידוש שם שמים. וכיון שכך, אין הטבע שולט במלחמה הזו. כמו אצל ר׳ חנינא בן דוסא (תענית דף כה ע״א) שאמר מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק, כך הטבע במלחמת ה׳ שלחם אברהם הוא אינו הטבע הרגיל. אין הכללים הרגילים מכובדים אפילו במעט, ומי שאמר לחיצים ויזיקו הוא יאמר לקש ולעפר להזיק. אם כן, לא סמך אברהם על הנס, כי אם הבין וידע שבמלחמה על קידוש ה׳ ישנו טבע אחר, טבע שבו אליעזר שחנכו למצוות עדיף על גיבורים ואמיצים, וטבע שבו אין הבדל בין קש ועפר לחיצים וחרבות:
תגובות
הוסף רשומת תגובה