והוצאתי מסבלות בוארא (פרק ו פסוק ו), לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ע"כ. מתחת סבלות מצרים, מפרש רש"י, טורח משאי מצרים. ומקורות רבים בתורה ובנביאים למונח סבל במשמעות של משא, כגון במלכים א (פ"ה פכ"ט) ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל. ע"ש. וכן בהטיות שונות ובמשמעות קרובה למילה סבל במשמעות של עומד בכאב. ואלו הן ארבע לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי, ובפסוק הבא (פסוק ז), ולקחתי אתכם לי לעם, והנה המונח סבלות מצרים נאמר ביחס ללשון והוצאתי, כביכול יצאו עמ"י מטורח משאי מצרים כבר קודם להצלה, לגאולה וללקיחה, והדבר צריך ביאור, דתינח שיצאו מן הטרחה שהטריחו אותם המצרים אחר הגאולה וקודם הלקיחה, או אפילו קודם הגאולה אך אחר שהציל אותם מעבודת המצרים, אבל כיצד אומר הכתוב שיצאו מתחת סבלות מצרים בשלב כה מוקדם ואפילו לפני ההצלה. ויעויין ברמב"ן שחידד את הכוונה בארבע הלשונות, שההוצאה מתייחסת לכובד המשא, ההצלה פירושה שלא ימשלו בהם כלל, הגאולה בבחינת פדיון והעברת בעלות של ישראל מתחת יד...

איך פורכים קל וחומר בוארא (פרק ו פסוק יב), וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. ע"כ. ואיך ישמעני פרעה, אומר רש"י, זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. ונראה לדון במבנה המופשט של קל וחומר וכיצד פורכים אותו. בבבא קמא, במשנה בדף כד ע"ב, נחלקו חכמינו במחלוקת ידועה וא"ד, שור המזיק וכו' ברשות הרבים משלם חצי נזק, ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק. אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור, החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להם אף אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל, ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר החמיר בקרן, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. ע"ש. ר' טרפון וחכמים נחלק...

מקוצר רוח ומעבודה קשה בוארא (פרק ו פסוקים ט עד יב), וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וכו', וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. ע"כ. ואמרו חז"ל והביאם רש"י, זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. כלומר, הן בני ישראל אף על פי שאני מבשרם בשורות טובות אינם שומעים, ואיך ישמעני פרעה שאני מבשרו בשורות רעות. והשאלה עולה מאליה, מהו קל וחומר זה. הן בני ישראל לא שמעו אל משה, כפי שכותב הפסוק, מקוצר רוח ומעבודה קשה. פרעה מלך מצרים רוחו לא קצרה ועבודתו לא קשה. אז אמנם בפרעה ישנה חומרה שמשה אינו מבשרו טובות, אך גם בישראל יש צד חומרה בעבודתם הקשה וחוסר הפנאי שלהם להקשיב, וכשיש צד חומר וצד חומר לזה, לא מדובר בקל וחומר. המפרשים מפרשים ע"פ מה שמשה הוסיף וציין בסוף דבריו ואני ערל שפתיים. רק בנוגע לעניין של ערלות שפתיים, הקושי בהתבטאות, יש צד חומר בפרעה המלך שפחות רוצה וקשוב להאזין למשה, ואולי אין זה כבודו לשמוע כבד פה, ואין צד חומר בעם ישראל שכבדות הפה אינה משנה דבר לגביהם, ורק את הטענה הזו טען משה, ולא ביחס ל...

לא שמעו אליי ואיך ישמעני בוארא (פרק ו פסוק יב), וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. ע"כ. ופרש"י וא"ד, ואיך ישמעני פרעה, זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. ערל שפתיים, אטום שפתיים. וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום וכו'. עכ"ד. ובחלק מהנוסחאות סדר הדברים ברש"י מופיע בהיפוך, קודם הפירוש למילים ערל שפתיים ורק לאחר מכן ציון עניין הקל וחומר. ועמדו על כך המפרשים ופירשו, שמה שהפך רש"י לכאורה הסדר, הוא משום שמה שמשה אמר ואני ערל שפתיים הוא ממש מעניין הקל וחומר בעצמו, שאין הקל וחומר עומד אלמלא כן, ואם כן רש"י לא הקדים את המאוחר אלא הסביר את מה שהק"ו מבוסס עליו ומיד לאחר מכן ציין שמדובר בקל וחומר. והיא גופא, מדוע הקל וחומר הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה נסמך על מה שמשה ערל שפתיים, ביארו המפרשים בכמה אופנים וכדלקמן. אכן, לכאורה הקל וחומר מוקשה ויש עליו פירכא. הרי שלושה פסוקים קודם לכן, בפסוק ט, אמר הכתוב במפורש שבני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. אם כן, אף שבפרעה ישנה חומר...

  צפרדעי פרעה ובהמות השדה בוארא (פ״ח פסוק ח), ויצעק משה אל ה׳ על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ע״כ. העלה הכלי חמדה שתי תמיהות, האחת, מה עניין לצעקתו של משה על הסרת הצפרדעים מה שלא היה בשארי המכות שבאו עלי פיו ויצאו על פה, והשניה, מדוע נאמר אשר שם לפרעה, והרי גם לעבדיו שלח ה׳ צפרדעים, כמו שנאמר ממני ומעמי. יישב זאת הכלי חמדה, ע״פ מה שדרשו חז״ל, שאותן הצפרדעים שעלו לתנורים לא נדחו בחומם ממקומם, ומסרו נפשן על קידוש ה׳, והיו נאמנות בשליחות לבלתי צאת משם עד שפרעה יישבר, ועל כן לא מתו מחום האש. והנה, בעת שנגזרה מכת הצפרדעים, נאמר בך ובעמך יעלו הצפרדעים, ובעת שירדו לתוך התנור לא נאמר כי אם בתנוריך, ולא כתיב בתנורי עבדיך, ורואים מזה שעלו רק לתנור של פרעה לבדו ולא לתנור של עבדיו, והנה מצינו בפרק שירה, ששירת הצפרדעים היא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיינו לפי שמסרו נפשן על קידוש ה׳ ולא מתו. משום הכי, שמסרו הצפרדעים שבתנור של פרעה נפשן על   קידוש ה׳, לכן לא היה למשה לבדו רשות עליהן להסירן והיה צריך לצעוק לה׳, והשתא מובן נמי מדוע לא נאמר אשר שם לפרעה ולעבדיו, כי לא היה צריך לצעוק אלא עבור...

  ביאור דברי רש״י בתחילת הפרשה בוארא (פ״ו פסוק ו עד ח), והוצאתי אתכם וכו׳ והצלתי וכו׳ וגאלתי וכו׳ ולקחתי וכו׳ והבאתי וכו׳. ע״כ. והנה בפרק ערבי פסחים (דף צט ע״ב), פרש״י שד׳ כוסות בליל הסדר נתקנו כנגד ארבע לשונות גאולה שנמנו בפסוקים אלו, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי, ואילו בדף קח ע״א לגבי חיוב נשים בד׳ כוסות, פירש שג׳ כוסות כנגד ג׳ הלשונות הראשונות, והכוס הרביעית בשביל ברכת המזון, ולכאורה הוו תרתי דסתרן. וי״ל, כי רש״י אזיל לשיטתו במסכת ברכות (דף כ ע״ב) שהטעם שחיוב נשים בברכת המזון מדרבנן, משום דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך, ונשים אינן בכלל חלוקה, ומעתה מ״מ שלגבי נשים לא נאמרה הלשון האחרונה של ולקחתי   שהמשכה הוא והבאתי אתכם אל הארץ, ומשו״ה הוכרח רש״י למצוא טעם אחר לכוס הרביעית. בוארא (פ״ו פסוק יב), וידבר משה לפני ה׳ לאמר הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה. ע״כ. והביא רש״י בשם המדרש, זה אחד מעשרה ק״ו שבתורה, ויש לתמוה על האי ק״ו, שכן יש לפרוך פרכה פשוטה, שבישראל ישנו הטעם, המפורש בהדיא בכתוב, שלא שמעו אל משה מקוצר ומעבודה קשה, וזה אינו בפרעה. וי״ל, שפירוש הפסוק ולא שמע...

  קל וחומר מישראל לפרעה בוארא (פ״ו פסוק יב), וידבר משה לפני ה׳ לאמר הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. ע״כ. יש לתמוה מה ק״ו הוא זה, והלא ניתן לפרוך אותו בנקל, שבני ישראל לא שמעו מחמת קוצר רוח ועבודה קשה, כפי שמציין הכתוב במפורש, ומה הוכחה יש בכך שגם פרעה לא ישמע. ברם, העידה התורה כי בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, אולם משה רבינו סבור היה כי בו בעצמו תלוי הקולר, לפי שהוא ערל שפתיים, וממילא שפיר למד קל וחומר שפרעה ודאי לא ישמע לו. דרך אחרת בביאור הקל וחומר, נעוצה בהבנת משמעות העבודה הקשה שישראל היו שרויים בה. ההיא עבודה קשה, פירשו חז״ל, שבני ישראל היו שקועים בעבודה זרה של מצרים, ולפיכך לא יכלו לשמוע את דברי משה, ואם כן שפיר עבדינן קל וחומר לפרעה, דעל אחת כמה וכמה לא ישמע אל משה בהיותו בעצמו עבודה זרה, שכן עשה עצמו אלוה. ביאור נוסף אמרו, שמסתבר שנוח לעורר הרהור תשובה בלבו של אדם מישראל אפילו כשהוא מאובן מחמת קוצר רוח ועבודה קשה, מאשר לעורר מחשבה טובה בלבו הטמא של פרעה ודומיו, לפיכך לימד משה קל וחומר הן בני ישראל לא אליי ואיך ישמעני פרעה. עוד הס...