רובא דליתא קמן, דאיתא קמן וקבוע
רובא דליתא קמן, דאיתא קמן וקבוע
בשופטים (פרק יט מפסוק יא), וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל. ע״כ.
מפסוק זה למסקנא לומדת הגמרא בכתובות (דף טו ע״א) את הדין החשוב של כל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
א״ד הגמ׳ שם, גופא א״ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי בין לקולא בין לחומרא, מנא ליה לר׳ זירא הא, אילימא מתשעה חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור, ובנמצא הלך אחר הרוב, התם לחומרא.
אלא מתשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע ספיקו טמא, התם נמי לחומרא, אלא מתשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע, ברה״י ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור.
ומדאורייתא מנא לן, אמר קרא וארב לו וקם עליו, עד שיתכוין לו, ורבנן אמרי דבי ר׳ ינאי פרט לזורק אבן לגו, היכי דמי, אילימא דאיכא תשעה כנענים ואחד ישראל ביניהם, ותיפוק ליה דרובא כנענים נינהו, אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, לא צריכא דאיכא תשעה ישראלים וכנעני אחד ביניהם דהוה ליה כנעני קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
המושגים רובא דליתא קמן ורובא דאיתא קמן צ״ת בפני עצמם, ובנוסף אליהם צריך גם תלמוד מה עניינו של דין קבוע, ומדוע שייך רק ברובא דאיתא קמן.
נראה כי רובא דליתא קמן הינו ממש שיקול הסתברותי, לא מחודש כלל עד כמה שאנחנו תופסים קבלת החלטות ע״ס הסתברות כדבר סביר וראוי.
רובא דליתא קמן, כגון רוב הבהמות כשרות, מדבר על טבע העולם, דהיינו הכללה של מדגם מאוד גדול ומייצג שבו ראינו שאכן עובדת הרוב מתקיימת.
כידוע, על ידי מדגם גדול וטוב, ניתן בקרוב טוב להכליל ולטעון טענות ממש על העולם, מבלי הנחות מקלות.
אם כן, זהו רובא דליתא קמן, שיקול הסתברותי קביל וסביר.
רובא דאיתא קמן, בניגוד אולי למחשבה הראשונית שעלולה לעלות, פחות טוב ממנו.
נתבונן באופן המפורסם של רובא דאיתא קמן, במצא חתיכת בשר בעיר שיש בה ט׳ חנויות כשרות ואחת לא כשרה, שאומרים כל דפריש מרובא פריש, והנה, באופן זה הקבוצה של כל בהמות העולם מתחלפת בקבוצה פרטית ומקומית של חתיכות הבשר והחנויות שבפנינו.
אולי ס״ד שעל קבוצה שנמצאת בפנינו יותר הגיוני לעשות שיקולי הסתברות מאשר על קבוצה כללית של כל העולם, אבל כמובן אין הדבר נכון, כאמור, שכן עבור קבוצת כל העולם ההכללה ההסתברותית יותר מצוקה ונעדרת הנחות מקלות.
הדבר אינו נכון לגבי חישוב הסתברויות של קבוצה שעומדת בפנינו, שבה אנו עושים הנחות מפשטות מופלגות.
הנה, כאשר נמצאה חתיכת בשר ברחוב, בחישוב ההסתברויות שלנו ההסתברות שהגיעה מחנות מסויימת בעיר זהה, אולם ייתכן שחנות אחת גדולה מהשניה ולכן ההסתברות להגעה ממנה עפ״ר צ״ל יותר גבוהה, וכ״כ ייתכן שחתיכת הבשר הגיעה מחוץ לעיר ולא מאחת החנויות, וכ״כ ייתכן שבאותו הרחוב הולכים בעיקר אנשים שקונים מחנות מסויימת, וכן עוד ועוד הסתייגויות על זו הדרך.
למעשה, לא מדובר בבעיה פרטית שפותרים בעזרת הנחה מפשטת, אלא כל נדון שמדבר על קבוצה שבפנינו עתיד ליפול מהותית לאי הדיוקים המשמעותיים הנזכרים.
דוגמא לדבר, בהינתן קוביה הוגנת, ההסתברות לכל פאה להתקבל היא שישית, אבל אם לא נתון שאותה קוביה הוגנת, יש לעשות הנחה מפשטת שהיא אכן הוגנת כך שלכל פאה ההסתברות היא שישית.
אם כן, רובא דאיתא קמן מחודש מרובא דליתא קמן, ועיקר חידושו הוא לעשות את אותן הנחות מפשטות כדי לעשות חישוב הסתברותי ברור וללכת לפיו.
אכן עשיית אותן הנחות מפשטות היא חידוש גדול, אולם בדיעבד יש בדבר הגיון רב, שכן אין טבעי מלהעניק לכל צד בספק הסתברות זהה, כאשר אין לנו אפשרות מוגדרת ומדוייקת לחלק את ההסתברויות בצורה יותר טובה.
אחר כ״ז, ברור כי דין קבוע לא שייך ברובא דליתא קמן, שכן גם אם הדבר קבוע, עדיין עומד בעינו השיקול ההסתברותי ושייך ללכת לפיו.
ברובא דאיתא קמן, שהתורה חידשה בו שמפשטים ועושים חשבון הסתברותי על צדדי הספק, יש מקום להבין את דין קבוע.
כאמור, ברובא דאיתא קמן, לאחר הפישוט, לכל צד בספק מעניקים הסתברות שווה, אמנם בדבר קבוע, צדדי הספק כבר אינם כל חנויות העיר, אלא רק השאלה האם החתיכה כשרה או לא כשרה ומאחר שזו השאלה, כל אחד משני הצדדים מקבל הסתברות של חצי וכמחצה על מחצה דמי:
תגובות
הוסף רשומת תגובה