צדיק תמים בדורותיו
צדיק תמים בדורותיו
בנח (פרק ו פסוק ט), אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח. ע“כ.
והנה, את הביטוי איש צדיק תמים ניתן לנתח תחבירית בשתי דרכים. באופן אחד, איש שהוא צדיק והוא תמים, דהיינו שהמילים צדיק ותמים מתארות בנפרד את המילה איש, ובאופן אחר, איש שהוא צדיק באופן תמים, דהיינו שהמילה צדיק מתארת את המילה איש, והמילה תמים מתארת את המילה צדיק.
איש שהוא צדיק והוא תמים, בפשטות, לא משובח מאוד בצדיקותו באופן מיוחד, שכן לא מתלווה תיאור מיוחד לצדיקות שלו. יתר על כן, האיש עצמו מתואר גם בתמימות, תכונה עם משמעות של שמירת עניינים של שב ואל תעשה, אבל ללא משמעות כ״כ במישור של קום ועשה, וכאשר היא נלוות לצדיקות, היא מלמדת שגם הצדיקות, לכאורה, אינה מיוחדת במינה. פעמים שמוסיפים בתיאורים עם שבחים בינוניים, וגורע הדבר גם משבחים שהיו מתפרשים כטובים יותר ללא התוספת. ובקיצור, כל המוסיף גורע.
לעומת זאת, בדרך הקריאה השנייה, איש בעל צדיקות תמימה ושלמה, לא רק שהתואר היחיד והמתאים לנח הוא צדיק, אלא שנתייחדה צדיקותו בתמימותה ובהיותה שלמה. לא צדיקות רגילה, אלא צדיקות מיוחדת. אם כן, בקריאה זו, נח לא מתואר רק כמי שמתנהג בסדר, עושה בסה״כ את הטוב ולא עושה מה שלא צריך, אלא גם כמי שעושה טוב מובהק ונחשב כצדיק לפי כל קנה מידה.
וידועים דברי רש״י על אתר, תמים היה בדורותיו, יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח, כל שכן אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. עכ״ל. ותוצאת המשמעות של שני הפירושים דומה למה שנתבאר, שלפי הפירוש שהיה צדיק ביחס לדורותיו, הרי שמהדברים הרעים הוא נמנע, אבל בדברים הטובים הוא לא נתייחד באופן מובהק אלא רק יחסי, ולפי הפירוש שכל שכן שהיה צדיק ביחס לדורו של אברהם, הרי שנח נחשב כמי שעושה טוב באופן מובהק וביחס לכל קנה מידה.
ועכ״פ, אף שבתוצאה שני הפירושים של רש״י מכוונים כשתי דרכי התחביר שנתבארו, נראה, שאין לתלות את המחלוקות זו בזו. ראשית, הרי חלקו במפורש אך ורק במשמעות המילה לדורותיו, ושנית, לשני הפירושים המילה בדורותיו מתייחסת לדורו של נח, ורק נחלקו האם בדורו של אברהם לא היה צדיק או שכ״ש שהיה כזה. כך או כך, התיאור איש צדיק תמים מתייחס, לשונית, לדורו של נח, שלא כהבנה שנח מתואר כצדיק שלם, ביחס לכל דור, כך שהמילה לדורותיו עצמה מתייחסת לכל הדורות, הן לדורו של נח והן לדורו של אברהם.
ואף שהטיית השייכות במילה לדורותיו מלמדת קצת שהכוונה הלשונית היא דווקא לדורו של נח, הרי מכך שמדובר בלשון רבים ניתן ללמוד קצת להיפך, שהכוונה לדורות רבים או לכל הדורות, ולא דווקא לדורו של נח. וילע״ב.
באמת רוב המפרשים, האבן עזרא, הספורנו, החזקוני, הרד״ק ועוד, לא פירשו את המילה תמים כזו שמתארת את המילה צדיק, כי אם כתואר נפרד. האבן עזרא כתב, איש צדיק במעשיו ותמים בלבו, וכעי״ז בספורנו, איש צדיק במעשה ותמים במושכלות. הרד״ק פירש שתמים היינו שהיה שלם בלי שום דופי, והביא את המדרש שתמים הכוונה שנולד מהול. אכן, הרמב״ן כתב באו״א, יזכיר הכתוב שהיה זכאי ושלם בצדקו, להודיע שראוי להינצל מן המבול שאין לו עונש כלל. כלומר, הצדיקות השלמה היא הזכאות השלמה של נח בדין, שלא נענש כלל. יעויין עוד בדבריו שם.
גופא, בשני הפירושים שהביא רש״י, העירו האחרונים בדקות לשונו. בפירוש הראשון, שדורש לשבח, נקט שכל שכן אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. בפירוש השני, שדורש לגנאי, כתב שאלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. בתחילה השתמש בלשון דור צדיקים ובסו״ד בלשון דורו של אברהם, ויש להבין את טעם ומשמעות השינוי.
פירוש אחד, וכעי״ז בגור אריה, שדווקא בדורו של אברהם לא היה נחשב נח לכלום, אבל בדור של צדיקים בעלמא, שאינם במדרגת אברהם אבינו ע״ה כן היה נחשב נח לקצת צדיק, ועכ״פ לא לכלום. רק כלפי אברהם שצדיקותו הייתה גבוהה ביותר, שייך לומר שלא היה נחשב לכלום.
אמנם, אפשר לומר בדרך מעט אחרת, וכך נראה, שמה שהיה מיוחד באברהם בהקשר זה, לא הייתה זו צדיקותו הרבה. כל כמה שלא תהיה צדיקותו של אברהם ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, אין בכך כדי לבטל את צדיקותו של נח כליל ולאפסה. היחס בין הצדיקויות אמנם יותר גדול מאשר היחס בין צדיק בעלמא לנח, אבל כל כמה שלא יגדל, במכנה לא יהיה ערך אפס. אשר על כן, הטעם שלצדיקותו של נח ישנה עמידה במקום צדיקים בעלמא, אבל דווקא אצל אברהם אין לה עמידה כלל, אחרת היא ויש לבארה.
הנה, נח התנהל בסביבה עויינת, סביבה רעה וחטאה, סביבה שניסתה למנוע ממנו לעשות את ציווי ה׳ ולפגוע בו. נח עמד בכל הלחצים, פעל לעומתם ולא נכנע לרע, ועל כך נשתבח ונקרא צדיק. אילו היה בדור של צדיקים, לפי הפירוש השני, היה נמדד ביחס אליהם והיה נחשב פחות מיוחד בצדיקותו, כי היו עוד צדיקים דומים לו שהיו הולכים בדרכו. הם היו פועלים לעומת הגורמים השליליים, משתדלים להימנע מהם ומכל דבר רע שהם מביאים ומנסים לפעול טוב או לציית לציווי ה׳, טוב יותר או פחות מנח. בניגוד לצדיקים בעלמא, אברהם, שנח היה נמדד ביחס אליו אילו היה בדורו, הלך במהלך אחר לחלוטין. אמר הקב״ה לאברהם, לך לך וכו׳ והיה ברכה, ודרשו ע״כ במדרש, קרי ביה ברכה, מה בריכה זו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב את הרחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.
אברהם פעל בסביבות עוינות לרוב, אבל לא פעל שם לעומת הרע אלא התמודד איתו ממש. אברהם פעל להפוך את הרע לטוב, לקרב את הרחוקים ולטהרם. הוא לא פעל רק לעומת עובדי האלילים, כי אם למד ולימד להם ולאחרים את יסודות האמונה ומציאות ה׳. אם כן, דרכו של אברהם אינה דרכו של נח רק בביצועים יותר טובים, כי אם דרך שונה לחלוטין, כמעט הפוכה, ששפיר מובן שמבטלת לגמרי את דרכו של נח ומחשיבה אותה לכלום. דרכו של נח במקום דרכו של אברהם, דומה היא למי שירפא חולה בידו באמצעות קטיעה, כאשר כבר פותחה תרופה שמייתרת את הקטיעה. הקוטע אמנם נהג כפי שהיה נהוג בדורות קודמים וריפא בכך את החולי, אך במקום שהתרופה כבר קיימת, פשוט וברור שהפעולה של הקוטע לא הייתה חיובית, בלשון המעטה. וכך אמרה ברוריה, אשת ר׳ מאיר, בברכות (דף י), יתמו חטאים מן הארץ ולא חוטאים מן הארץ, ופירושו שבמקום שישנה דרך לבטל את החטא, שוב האפשרות של ביטול החוטא עצמו אינה נחשבת לדרך לגיטימית. לכן דרכו של נח, במקום דרכו של אברהם, אינה כלום.
והנה, הקשה באיילת השחר כך וא״ד, וצ״ב מה הכוונה דבדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, למה אם היה עושה את המעשים הטובים שעשה בדורו לא היה נקרא צדיק, הרי הרמב״ם (הלכות תשובה פ״ג ה״א) כתב דמי שרובו זכויות נקרא צדיק, ומאי נ״מ דבדורו של אברהם לא היה נחשב כ״כ בעיני אנשים, ומה שיש בעולם צדיק יותר גדול ממנו זה לא סיבה דאינו נחשב צדיק.
והמשיך קושייתו, דבשלמא על תמים יש לומר שאם יש אחד יותר מושלם ממנו, זה מראה שחסר בשלמותו, כיון דאפשר להגיע ליותר שלימות, אבל מה שיש צדיק יותר גדול ממנו אין זה מגרע מצדיקותו. עכ״ד.
ויש להעיר ע״מ שחילק בין צדיק ותמים שתמים הוא דבר יחסי לאותו דור, שאם בדורו יש יותר צדיק ממנו, אזי שוב אינו תמים. ולכאורה הדבר תמוה, שכן די בכך שבדור אחר יהיה צדיק ממנו, כדי שכבר בדור שלו לא יחשב לתמים. בין אם בדורו יותר קל או יותר קשה להתקדם במדרגות הצדיקות, הלא כיון שעכ״פ קיימת מדרגה של צדיקות גבוהה משלו, כי רואים זאת בדורות אחרים, שוב מדרגתו שלו אינה נחשבת לשלמה. ואפשר שצריך לומר לדעתו שהדור אינו רק גורם שמקל או מקשה להתקדם במעלות הצדיקות, אלא גם עשוי לחסום מדרגות מסויימות של צדיקות, ודבר חידוש הוא.
והנה, גופא לגבי קושייתו, יש לומר, שההסבר הוא כפי שנתבאר. דרכו של נח היא דרך רק במקום שדרכו של אברהם אינה קיימת, אך במקום שקיימת דרכו של אברהם, דרך הקרוב, דרך היתמו חטאים, שוב הדרך של הפעולה לעומת הרעים ודרך היתמו חוטאים אינה נחשבת כדרך טובה, וממילא אינה נחשבת לכלום, גם ביחס לקריטריון הטכני שמעמיד הרמב״ם בהלכות תשובה. בדורו של נח נחשב הדבר לריבוי זכויות, אך בדורו של אברהם לא.
ויש להעיר עוד, באופן כללי, על שני הפירושים ברש״י, כי ייתכן שמעבר למחלוקת הלשונית אין ביניהם מחלוקת כלל במהות. כל מה שנדרש לגנאי ביחס לדורות צדיקים או דורו של אברהם, אינו אלא שאם נח היה מתנהג כפי שמתנהג בדור צדיקים או דורו של אברהם, אזי מעשיו היו נחשבים הרבה פחות או ככלום. אבל ייתכן בהחלט, כמו שטוען הפירוש הראשון, שבדור יותר טוב, גם המעשים של נח היו אחרים, ואולי היה יותר צדיק או שהיה נוהג אפילו כאברהם אבינו ע״ה. אם כן, מחלוקת הפירושים היא רק האם צדיק לדורותיו הוא ביטוי חיובי או שלילי, אבל שני הפירושים נסמכים על אותה מהות שאומרת שבדור יותר צדיק המעשים עשויים וצריכים להיות יותר טובים, מה שלא מן הנמנע היה קורה, וכלפי שמיא גליא, אילו נח היה בדורות הצדיקים או בדורו של אברהם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה