בניה וסתירה על פי ה׳
בניה וסתירה על פי ה׳
בבהעלותך (פרק ט פסוק כג), על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו. ע״כ. כלומר, בני ישראל היו מקימים את המשכן במקום מסויים, ואח״כ היו מפרקים אותו, ומקימים אותו במקום אחר, וכל זה נעשה על פי ציווי ה׳ ורק על פיו.
הגמ׳ בשבת, דף לא ע״ב, כתבה בנוגע לכך, וקסבר רבי יוסי סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר, על מנת לבנות שלא במקומו לא הוי סותר, אמר ליה רבה מכדי כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא, אמר ליה שאני התם כיון דכתיב על פי ה׳ יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי. ע״כ. והדבר טעון באור, מה הקשר בין היות המסעות על פי ה׳, לכך שתיחשב סתירת המשכן כסתירה על מנת לבנות במקומו.
התורה תמימה מסביר את תירוץ הגמ׳, דלפי שהכל היה ע״פ ה׳, נמצא שבשעת הסתירה לא ידעו כלל היכן יבנו מחדש את המשכן, ובכלל זה גם לא ידעו אם יבנו אח״כ במקום אחר או שמא יורה להם הקב״ה להקים את המשכן שוב באותו מקום, ואם כן אין זה סותר ע״מ לבנות שלא במקומו, שהרי מבחינתם, כשסתרו, לקחו בחשבון את האפשרות ששוב יבנו את המשכן באותו מקום ולא במקום אחר.
ברם, יש המבארים את תירוץ הגמ׳ אחרת, דכל הפטור של סותר על מנת לבנות שלא במקומו, הוא משום שע״י שינוי המקומות ניתק הקשר בין הסתירה לבניין, אך אם הכל על פי ציווי ה׳, הרי הכל עניין אחד, כך שאי אפשר לומר שהסתירה שכאן והבנייה ששם הינן שתי פעולות נפרדות שאין שום קשר ביניהן:
תגובות
הוסף רשומת תגובה