פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר
פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר
בשיר השירים, שנוהגים לומר בשבת חוה״מ של פסח, או בשביעי של פסח בבוקר אם חוה״מ לא חל בשבת, ויש שנהגו לומר בחג הפסח או בליל הסדר, נאמר, פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה, פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם, דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול, פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר. ע״כ.
כלומר, עומד הדוד בחוץ, רטוב מטל ולילה מעליו, ומבקש מרעייתו אנא תפתחי לי. הרעייה עונה לו, פשטתי את כותנתי ורחצתי את רגלי ואיככה אתלבש שוב ואטנף את הרגליים. היא מתעצלת לפתוח. הדוד לא אומר נואש ושולח ידו מן החור ומראה את ידו פנימה. כשהרעיה רואה את יד הדוד, מעי המו עליו, ולכן קמתי אני לפתוח לדודי, בהתרגשות, אבל דודי חמק עבר.
שאל ר׳ שלום שבדרון, הרי הדוד היה יכול ללכת מוקדם יותר, ומדוע חיכה עד שהרעיה תקום ורק אז חמק עבר. כמו כן, צריך ביאור למה לבסוף חמק עבר ולא נשאר.
ובאר ר׳ שלום כל הדין ודברים. כשהדוד קורא פתחי לי, זהו הקב״ה אומר לישראל פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. ה׳ מבקש מישראל, אנא התקרבו אליי צעד אחד ואז אעניק לכם סייעתא דשמיא. הרעיה, כלומר ישראל, עונים בתגובה, פשטתי את כותנתי ורחצתי את רגליי. אין להם כוח. הם כבר רגילים במנהגים הקולקלים והפסולים, רגילים לא ללמוד תורה, ומתעצלים לקום ולשנות מדרכיהם.
דודי שלח ידו מן החור. הקב״ה לא מוותר ועושה פעולות ומזמן אירועים כדי לעורר את ישראל, ובאמת מעי המו עליו. ישראל מתעוררים.
אולם, פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר. הקב״ה עבר, מסביר ר׳ שלום, מפני שה׳ רוצה שישראל יכנעו מלפניו. ישראל, לעומת זאת, בבחינת פתחתי אני לדודי, אני זו גאווה. ברגע שהגאווה עולה, כבר מאוחר מדי. הקב״ה לא מתכוון להתעוררות של גאווה, טכנית ופגומה, והרי הוא חמק עבר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה