הנגעים והכהן
הנגעים והכהן
בתזריע (פרק יג פסוק ט), אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. ע״כ.
צריך להבין, מדוע הטומאה והטהרה של הנגעים מסורות הן לכהן ולא לחכם כמו הנוהג ההגיוני בקביעות הלכתיות שונות, באיסור והיתר ועוד, בכל התורה כולה.
ועוד צ״ב, דהנה איתא במדרש בסוף הפרשה, אמר רבי לוי בשם ר׳ חמא בר חנינא, צער גדול היה לו למשה בדבר זה, כך כבודו של אהרן אחי להיות יושב ורואה את הנגעים, אמר לו הקב״ה, ולא נהנה ממנו כד מתנות כהונה. ע״ש. ותמוה מה השייכות בין מתנות כהונה לבין הנגעים, ומה תשובה יש בטענת הקב״ה על קושיית משה.
ונראה לומר במה שדין נגעים מסור לכהן ולא לחכם, דהנה בברכות (דף ה ע״ב) אמרינן, כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה, וא״כ מובן שדין הוא שנגעים הללו ימסר דינם לכהן, כי אין מזבח ואין קרבן בלא כהן.
עוד י״ל, דהנה איתא במדרש רבה, למה נסמכה קרבן לידה אצל נגעים, אמר הקב״ה, אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית כך, חייך שאני מצריכך לבוא אצל כהן שנאמר והובא אל הכהן. ע״ש.
עוד י״ל, דהנה בתחילת הפרשה הוזכר קרבן היולדת, כבש בן שנה לעולה, או תור או בן יונה אם היולדת ענייה, ותור או בן יונה לחטאת, ואיתא במדרש רבה (ו), ר׳ אבין בשם ר׳ יוחנן אמר, כתיב ואם לא תמצא ידו די שה, ומה כתיב בתריה, אדם כי יהיה בעור בשרו, וכי מה עניין זה אצל זה, אמר הקב״ה, אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית כך, חייך שאני מצריכך לבוא אצל כהן, שנאמר והובא אל אהרן הכהן. ע״ש. דהיינו שמי שלא קיים הבאת קרבן יולדת, תהיה בו צרעת ויוכרח בע״כ לבוא לכהן.
הרי שלפי״ז הנגעים מסורים לכהן לפי שהנגעים באים כעונש על מי שנמנע מלהביא לכהן קרבן יולדת.
טעם נוסף שהנגעים נמסרו לכהן, דהנה ידוע שעיקר הסיבה שהנגעים באים היא לשון הרע, כפי שאמרו חז״ל, זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע, ומי שהוציא שם רע על חבירו בודאי יש בו שמץ פסול, כדאיתא בקידושין (דף ע ע״ב), כל הפוסל במומו פוסל, ובדף עא, כי האי דבדקי בני מערבא כי מנצו תרי בהדי הדדי חזו אי מינייהו דקדים ושתיק, אמרי האי מיוחס טפי, דהיינו שהשתיקה היא סימן לייחוס ולהפך.
עוד נאמר שם בקידושין, אמר ר׳ חמא ברבי חנינא, כשהקב״ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר בעת ההיא נאם ה׳ אהיה לאלוקים לכל משפחות ישראל, לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות. ע״ש.
אם כן, זה שהולך ומדבר, מוציא שם רע ומצטרע, הדבר פוגע בייחוס שלו ובהשראת השכינה בקרבו, ולפיכך אין יותר מתאים מלדרוש ממנו לבוא לפני הכהן, שהכהונה מסמלת ביותר את עניין הייחוס, גם מבחינת עבודת הכהונה ומתנות הכהונה וגם מבחינת השראת השכינה היתירה במחנה הכהונה ובבית המקדש, ולכן הייחוס חשוב לכהנים במיוחד.
כמו כן, חשוב שהכהנים ידעו מי הם המיוחסים ומי אלו שישנה בעיה בייחוס שלהם בקרב ישראל, כדי שידעו עם אלו משפחות להתחתן, וכן חשוב שהכהנים יהיו מודעים להתרחק מלשון הרע גם בגלל ההשלכות של הדבר על הייחוס שלהם והמשמעויות של זה.
בהתאם, מובנת גם תשובתו של הקב״ה למשה שמציינת את כד מתנות הכהונה כסיבה לכך שהכהנים דנים בענייני הנגעים, שכן, כפי שכתב הרמב״ם בפרק ו מהלכות תרומות, תרומה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס, וכ״ש שאין אוכלים קודשים אלא המיוחסים, כנראה מהספרי, דתשובתו של הקב״ה היא שכדי לשמר את זכות הכהן בכד מתנות כהונה הוא צריך לדאוג לייחוס שלו, לא לבוא לידי חיתון עם מוציאי שם רע עם בעיות ייחוס ולא להוציא שם רע בעצמו ולפגום בייחוסו.
עוד אמרו, בפרק חלק בסנהדרין, שאין נותנים מתנה לכהן עם הארץ, ואף מזה צריך הכהן להישמר, כי אם יבוא בחיתון עם מוציאי שם רע עם בעיות ייחוס, לא תשרה השכינה אצל בנו וכלתו ויוולדו בנים עמי ארצות, שכפי שנאמר בסנהדרין אינם מקבלים מתנות כהונה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה