מריבה ומריבה בחוקת (פרק כ מפסוק ב), ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. וירב העם עם משה וכו'. קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וכו'. ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם. המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. ע"כ. לא ציווה המקום להכותו אלא דיברתם אל הסלע, והמה דיברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה. עכ"ד. כך כותב רש"י (שם בפסוק יא). ואכן בראשונה, בפרשת בשלח (פרק יז מפסוק ב) לאחר קריעת ים סוף, מופיע מעשה דומה, וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' וכו'. ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור וי...

באר מרים וענן אהרן בחוקת (פרק כ פסוקים א וב), ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמו תשם מרים ותיקבר שם. ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. ע"כ. ולא היה מים לעדה, אומר רש"י, מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים. עכ"ל. במסכת תענית, דף ט ע"א, אמרו חז"ל, רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן, באר, וענן, ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו וכו'. חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן. ע"כ. הרי בארה של מרים באה בזכות מרים, עד שנלקחה מרים לבית עולמה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, ואז בזכות משה ואהרן חזרה הבאר. עמוד הענן ...

גזירה היא מלפני בחוקת (פרק יט פסוק ב), זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. ע"כ. ופרש"י, זאת חוקת התורה, לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה מצווה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. עכ"ל. כלומר, מסבירים מפרשי רש"י, קשיא ליה, למה כתיב מילת חוקת ומילת תורה שניהם, דודאי חוקת או התורה לבד אינם קשים, שכן הרבה פעמים נאמר בתורה כגון זאת חוקת הפסח או זאת התורה לעולה ולחטאת. ועוד, שהסמיך חוקת לתורה, במשמעות שהאחד הוא פירוש לשני, כאילו אמר שהתורה הזאת של פרה היא חוקה. על כך השיב רש"י ואמר, מצווה זו גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. וצריך להבין את הכוונה המדוייקת בזה. האם באמת אין טעם למצוות פרה אדומה ולשאר החוקים, האם אין טעם למצוות כלל, או דילמא יש טעם למצווה אלא שאינו נגלה לבני אדם ובכל זאת אין להם רשות להרהר ולפקפק בכך. אפשרות נוספת היא שאכן למצוות עצמן או פרטיהן נעדר טעם, אבל לעצם קיום מושג המצוות ישנה סיבה. כל זאת ועוד צריך ...

  ההשתדלות בהוצאת המים   בחוקת (פרק כ החל מפסוק ח), קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם ויקח משה את המטה מלפני ה׳ כאשר ציווהו ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. ע״כ. פשט הפסוקים, על פניו, לא כל כך מובן, כי בתחילה כתב ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, ואח״כ והוצאת להם מן הסלע והשקית את העדה, דהיינו בהכאה, ואח״כ באמת הרים משה ידו והכה הסלע ויצאו מים רבים, ובפסוק ט נזף ה׳ במשה ואהרן ואמר כי מנעו מכך שיהיה קידוש ה׳ גדול יותר, כלומר, קידוש ה׳ מכך שיצאו מים מן הסלע לאחר דיבור בלבד. רש״י פירש על מה שכתוב שהכה משה פעמים וא״ד, לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות פרק יז פסוק ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו. עכ״ד. דהיינו שאכן משה נצטווה לדבר לבד ולא להכות, ומפאת...

  טעמי המצוות בחוקת (פרק יט פסוק ב), זאת חוקת התורה אשר ציווה ה׳ לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. ע״כ. מצוות פרה אדומה הינה הדוגמא המובהקת לחוק, דהיינו מצווה חסרת טעם, ואכן, יש לתהות עד כמה המצווה חסרת טעם, כלומר, האם רק נראית בעיני בשר כמצווה חסרת טעם, אבל באמת יש לה טעם נסתר, כמו טעמן של המצוות הנקראות משפטים, או דלמא מדובר במצווה שאובייקטבית אין לה שום תוחלת וסיבה ישירות. הרמב״ם במורה נבוכים, חלק שלישי פרק כו, מביא מחלוקת בעניין, דהרמב״ם עצמו ס״ל שוודאי יש טעם גם לחוקים, ובכללם לפרה אדומה, ואינם נקראים חוקים אלא מפני שקשה לבני אדם למצוא את טעמם, ומוכיח הרמב״ם כדבריו מכמה מקומות, כגון ממה שאמרו חז״ל בבמדבר רבה (יט ג ד), ששלמה ידע את הטעמים לכל המצוות מלבד פרה אדומה, שמוכח מזה שלכל המצוות, ובין השאר לחוקים, יש טעם, ואף משמע שלפרה אדומה יש טעם רק ששלמה לא הצליח לגלותו, וכן מוכח ממה שאמרו בסנהדרין (דף כא ע״ב), שהרב״ה היה מגלה את טעמי המצוות אלמלא החשש שמא יהיו אנשין שיזלזלו במצוות כי יחשבו שהטעמים אינם חלים לגביהם.   לסיכום, ל...

כל מ׳ שנה בזכות מרים בחוקת (פרק כ פסוק ב), ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. ע"כ. ופרש״י, מכאן שכל מ׳ שנה היה להם הבאר בזכות מרים. עכ״ל. וצ״ב מה ההדגשה ברש״י שהבאר הייתה כל מ׳ השנים. הרי לא מסתבר לומר שהבאר הייתה רק מקצת הזמן, ודי היה לרש״י לומר מכאן שהיה להם הבאר בזכות מרים ותו לא. בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו ע״ב) נאמר, אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלושה זכו לשלושה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. ע״ש. והקשה המהרש״א, יש לדקדק, דפרק קמא דתענית (דף ט ע״א) אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן, ומהך דהכא גופא קשה, דמאי קרא לה בארה של מרים. עכ״ל. כלומר, מהגמרא בבבא מציעא משמע שישראל זכו למן, לענן ולבאר בזכות הדברים שהגיש אברהם למלאכים, בעוד בגמרא בתענית נאמר שהזכות הייתה של משה, אהרן ומרים. יתר על כן, גם אם נאמר שנחלקו האמוראים בגמרות בב״מ ובתענית, הרי הגמ׳ בב״מ עצמה שאומרת שבזכות אברהם זכו לבארה של מרים קשה מיניה וביה. אין טעם לקרוא לבאר ע״ש מרים אלא משום שהייתה...