ההשתדלות בהוצאת המים
ההשתדלות בהוצאת המים
בחוקת (פרק כ החל מפסוק ח), קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם ויקח משה את המטה מלפני ה׳ כאשר ציווהו ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. ע״כ.
פשט הפסוקים, על פניו, לא כל כך מובן, כי בתחילה כתב ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, ואח״כ והוצאת להם מן הסלע והשקית את העדה, דהיינו בהכאה, ואח״כ באמת הרים משה ידו והכה הסלע ויצאו מים רבים, ובפסוק ט נזף ה׳ במשה ואהרן ואמר כי מנעו מכך שיהיה קידוש ה׳ גדול יותר, כלומר, קידוש ה׳ מכך שיצאו מים מן הסלע לאחר דיבור בלבד.
רש״י פירש על מה שכתוב שהכה משה פעמים וא״ד, לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות פרק יז פסוק ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו. עכ״ד. דהיינו שאכן משה נצטווה לדבר לבד ולא להכות, ומפאת בלבול וטעות הכה משה את הסלע ולא דיבר עימו כפי שהציווי שצווה ה׳.
אולם הרמב״ן השיג על כך, דלא מסתבר שבאמת משה לא נצטווה מראש להכות, שכן אילו באמת לא נצטווה בהכאה אמאי נצטווה בפירוש לקחת איתו את המטה, שכל עניינו של מטה זה, כפי שקרה במצרים ובים סוף, הוא בהכאה.
והביא הרמב״ן את פירוש רבינו חננאל, שכתב כי החטא הוא מה שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וראוי שיאמרו יוציא ה׳ לכם מים, כדרך שאמרו (שמות פרק טז פסוק ח) בתת לכם בערב בשר לאכול וגו׳, וכן בכל הניסים יודיעום כי ה׳ יעשה עמהם להפליא, כלומר, החטא היה שלא אמרו מפורשות שאת הנס עושה ה׳ ולא הם בעצמם, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחוכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו לא קדשתם אותי (דברים פרק לב פסוק נא).
הרי שנתבאר כאן, לפי פירוש ר׳ חננאל, שהכאת הסלע הייתה מעשה ראוי ונכון, וגם נכלל בציווי שציווה ה׳ את משה לקחת עימו את המטה, אלא שא״כ לא מובן במה באמת נצטווה משה, להכות או לדבר או שתיהן, ומהם העדיפות של כל פעולה על רעותה, והיחס ביניהן.
נ״ל כמה תשובות בדבר, ראשית, תשובה טריוויאלית, שאכן לא היה אכפת כלל וכלל אם משה יכה את הסלע או ידבר עימו, וכפי שכבר טען הרמב״ן על רש״י, דאין הנס גדול בדבור יותר מההכאה, כי הכל שוה אצל הסלע, ולכן גם לא נפל שום פגם בכך שמשה בפועל הכה את הסלע, אלא רק בכך שלא ציין מפורשות לעם כי ה׳ הוא מי שפועל ועושה את הנס ולא משה עצמו בחוכמתו, כך כמובן לשיטת ר׳ חננאל.
תשובה נוספת, שהציווי של ה׳ למשה הייתה יותר מורכב, דהיינו, שה׳ אמר למשה שהאמת היא שהמים יצאו מן הסלע בדיבור, כי דברים קורים בטבע במצוותו של ה׳ גם בלי שום פעולה מעשית מצד האדם, וזו האמת, אלא שהוסיף ה׳ לומר למשה שיקח איתו את המטה, בבחינת ההשתדלות המסויימת שכל אדם צריך לעשות, כפי שאמרו, תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה, ולפי רבינו חננאל, משה ביצע בדיוק את מה שה׳ ציווה אותו ולא נפל בו בזה פגם, דקודם הכה קלות, ויצאו מים מועטים, ואז דיבר ויצאו מים רבים, ולפי רש״י יש לומר, דמשה לא ביצע בדיוק את מה שנצטווה עליו, כי כנראה הפריז יתר על המידה בהשתדלות והכה יותר ממה שצריך היה להכות, ובכך שגה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה