הגבהת ספר תורה, מקור ומנהג
הגבהת ספר תורה, מקור ומנהג
בכי תבא (פרק כז פסוק כו), ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן. ע"כ. ופרש"י, אשר לא יקים, כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה. עכ"ל. הרי שלפי רש"י כוונת התורה בארור זה לדברי התורה בכללם, ולא לעניין פרטי ומסויים כמו יתר הציוויים שם בפרשה.
הרמב"ן כתב לבאר בשיטת רש"י, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור, אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אמר אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות, כטעם קיימו וקבלו היהודים (אסתר פ"ט פכ"ז), והנה הוא חרם המורדים והכופרים. עכ"ד.
אם כן, לשיטת רש"י ע"פ הרמב"ן, אין כוונת הפסוק שהעובר על דברי התורה הוא בארור, אלא מי שמפקפק או לא מאמין, ובאמת הא דצריך לעשות את רצון ה', אינו מסתכם בעשיית המצוות כפי שהן, והנה אדם שלא קנה לולב או לא בנה סוכה, המנחת חינוך כתב שביטל מצוות עשה, אמנם נראה דלא כן, כי מסתבר שלא ניתן לבטל מצוות עשה קודם שהגיע זמנה, שהרי קודם הזמן אין מה שמחייב, וכשהגיע כבר הזמן אין הדבר בידו לקיימו, אם כן, נראה כי המחייב לקנות לולב או לבנות סוכה מבעוד מועד הוא העניין האלמנטרי והפשוט כי יש לשקוד על עשיית רצון ה' ולהמנע מההפך, ובהשתמטות מלולב או סוכה ודאי ישנה עשיה נגד רצון ה' ומרי בו.
איברא, דהאמרי בינה העמיד את עניין כללי זה שיש לקיים את רצון ה' ולנהוג על פיו, על הפסוק אשר לא יקים וכו', אבל, כפי שכבר צויין, הדעת נותנת שיסוד דין זה שיש לעשות את רצון ה' לא טעון שום מקור מסויים בכתוב, כי דין פשוט הוא, שהרי אין הדעת סובלת חיוב של קיום מצוות הבורא מבלי החיוב הבסיס לקיים את רצון הבורא.
על כל פנים, הרמב"ן המשיך והביא פירוש אחר לכוונת התורה וא"ד, ובירושלמי בסוטה (פ"ז ה"ד) ראיתי, אשר לא יקים, וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר זה החזן וכו', ואמרו על דרך אגדה, זה החזן, שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו, ולי נראה, על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים (פי"ד הי"ד), שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' (לעיל פרק ד פמ"ד), וכן נוהגין. עכ"ד.
מעניין לציין, שבשו"ע מופיעה ההלכה אודות הגבהת ספר התורה קודם להלכות קריאת התורה, בניגוד ללבוש ולפוסקים האשכנזים שעסקו בה בסוף הלכות הקריאה, וזאת מטעם ברור, כי השו"ע הלך כפי שכתב בב"י וכמנהג הספרדים לעשות את ההגבהה קודם לקריאה, משא"כ לאשכנזים המגביהים רק לאחריה.
לשון השו"ע (סי' קלד ס"ב) בהביאו את דין הגבהת ס"ת הינה כך, מראה פני כתיבת ס"ת לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע, ולומר וזאת התורה וכו' תורת ה' תמימה וכו'. עכ"ל.
בכל מקרה, עניין דין זה עצמו טעון ביאור רב, ראשית, מדוע כל כך חמור הוא מנהג בית כנסת זה, עד כדי שלגביו נאמר הארור האחרון והמסכם במערכת הקללות, ואף על פי שלא יעלה על דעת איש כי הגבהה דאורייתא משום הפסוק אלא אסמכתא, וכלשון הפרשנים והפוסקים שכן נהגו, כלומר, לא מדובר בחיוב אלא במנהג, עדיין התמיהה במקומה עומדת, ולא זו בלבד, אלא יש להבין גם את פרטי מנהג ההגבהה, התמוהים לכאורה, שיש להקפיד להראות את הספר או את הקריאה לעומדים מימין ומשמאל וכו'
בלבוש (סי' קמז ס"א) נראה, כי מנהג הגבהת התורה אינו אלא לחיבת התורה ולכבודה, ומשמע כן גם בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רפא) דכתב, ומקרוב ראו קצת מגדולי ישראל והצבור, שיש לעמוד גם בשעה ששליח צבור זוקפו ומראה הכתב לעם, ואמרו לי שכל זה מכבוד ספר תורה. עכ"ד. ואכן מעיקר הדין אין חיוב לעמוד אלא כאשר הספר תורה הולך ממקום למקום, דומיא דרב שיש לעמוד מפניו כשעובר, אבל בהגבהה, הדומה לכאורה לעמידת הרב במקומו, לא היה צריך לעמוד, אם לא משום חיבת התורה וכבודה, כאמור.
דרך אחרת להסביר את עניין ההגבהה, הנכונה בעיקר לבני ספרד המגביהים קודם לקריאה, שהגבהת התורה להראותה לציבור הינה חלק מסדר ומצוות הקריאה בתורה, כי בפתיחה של הקריאה משתפים את הציבור בתורה ובקריאתה, שיתבוננו בפרשה הנקראת, בנאמר בה ואף יקראו קצת בעצמם, ודבר זה היה שייך בעיקר בזמנים עברו בהם לא היו הספרים המודפסים שכל אחד ואחד מהציבור החזיק באמתחתו ויכול היה לעקוב אחרי הקורא ולקרוא גם בעצמו.
והנה, על פי ההבחנה בין שתי ההצדקות או שני הטעמים שנתבארו למנהג ההגבהה, כבוד התורה והשתתפות הקהל בקריאה, ניתן גם להבין דינים רבים וצדדים במחלוקות, כי הנה השער אפרים (שער י סעיף יד) כתב, שאדם ימין זרוע הקשה עבודו הגבהת הספר בבראשית, יכול לגלול הספר לכיוון האמצע כדי לחלק את העומס בצורה יותר שווה המקלה על ההגבהה, והוא הדין באיטר במקרה של הגבהה בפרשות האחרונות של ספר דברים, ופליג עליה השולחן הטהור (סי' קלד) שאסר זאת, על פי המקובלים, משום שכל העניין הוא לראות את הפרשה הנקראת, ואם הלה יגלול לא תראה בהגבהה הפרשה הנקראת כי אם פרשה אחרת.
לכאורה, שתי הדעות הללו בדבר הגלילה לפרשה אחרת בהגבהה, תלויות בטעמים שהובאו, שכן לפי הטעם שמגביהים משום כבוד התורה וחיבובה, מתקבלים על הדעת דברי השער אפרים דמה לי פרשה זו ומה לי פרשה אחרת, והרי התורה מתכבדת בהגבהתה ללא קשר רב לפרשה הנראית בגלילה, אולם, אם עניין ההגבהה הוא שהקהל ישתתף בקריאת הפרשה, ברור ופשוט שהצדק עם השולחן הטהור שבגלילת הספר לפרשה אחרת, יאבד כל עניין ההגבהה.
עניין נוסף התלוי בטעמים, הוא הנדון לגבי הא, דבשו"ע סי' תקסו (ס"ו) כתב, שאין להעלות לתורה בקריאת התורה בתענית את מי שאינו מתענה, ולא נתבאר האם גם המגביה בכלל, ואכן פליגי בזה האחרונים, דהמטה אפרים (סי' תרב סט"ו) כתב שאין כל קפידא אלא לגבי העולים לתורה, אבל המגביה יכול להיות גם מי שלא התענה, אמנם בערוך השולחן (סי' קלה סי"ד) איתא, שמסתבר שגם המגביה צריך להיות מן המתענים.
בפשטות, גם הא תליא בהא, דאם אין מנהג ההגבהה אלא משום כבוד התורה, מסתבר לומר כמש"כ המטה אפרים שאין המגביה צריך להיות מן המתענים דומיא דהגולל שלא צריך להתענות, כי זה וזה חיצוניים הם לקריאה, אבל אם ההגבהה מעניין הקריאה, יש בנותן טעם בדברי ערוך השולחן שגם המגביה, כמו העולים לתורה, צריך להיות מן המתענים, ובאמת לפי"ז נמצא המטה אפרים מכוון כשערי אפרים, שמחברם אחד, וכנראה ס"ל למר שעניין ההגבהה לכבד התורה ולחבבה.
החיד"א כתב, בספרו כסא רחמים על מסכת סופרים, שמההלכה לגבי הגבהת התורה משמע שגם נשים חייבות בקריאת התורה, אך ציין שלעומת זאת בברכי יוסף מבואר שאין נשים חייבות, ונראת כוונת הרב החיד"א ברורה, שהרי הלשון במסכת סופרים, וכפי שהעתיק השו"ע, היא, שמצווה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע, הרי שנשים בכלל עניין ההגבהה, אולם, בהכרח אחז החיד"א שעניין ההגבהה אינו משום כבוד התורה בלבד, כי אם כן לא יכול היה להשליך מזה לקריאה בתורה, שכן בלי קשר לקריאת התורה, דינא הוא שתהא אשה מכבדת ס"ת כמו שצריכה לכבד את הרב ולעמוד בפניו.
בכל אופן, משום העניין הרב של כבוד התורה שיש בהגבהת ספר התורה, מובן ייחוס הארור האחרון שבקללות אליה, כי כבוד התורה, הדוחה אפי' לימוד תורה של רבים, היו ההתחלה והבסיס עוד לפני לימוד התורה, ומי שאינו מקיים בסיס, ולמעשה עוקר גם את כל ענייני התורה המושתתים על בסיס זה ומסתעפים ממנו, ראוי לו להיות בארור, ואמנם, גם מצד היות ההגבהה פתיחה של הקריאה בתורה, יש מקום להבין שמי שלא מקיימה, מבטא בזה מרידה בתורה וראוי להיות בארור.
בשיירי הכנסת הגדולה (הגהות ב"י אות ב) כתב, דטעם מנהג האשכנזים לעשות הגבהה אחר קריאת התורה הוא מפני שהמון העם טועים וסבורים שראיית ספר תורה עדיפה וחשובה מהקריאה, ולכן כדי שיתעכבו וישמעו קריאת התורה, נהגו לקרוא תחילה ורק אח"כ מראים הכתב, והנה לפי דברים אלו, המבטל את הגבהת התורה גם עלול להכשיל את העם בזלזול בקריאה בתורה וביציאה מבית הכנסת קודם לה, ושמא משום כן נאמר לגביו ארור.
בשו"ע נזכר שמצווה לכל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע, וכ"ה בשבלי לקט כי יש עניין לכרוע, ותמוה ביותר שרובי דרובי דעם ישראל אינם מקפידים ונוהגים בזה, כי שוקדים ושמים דגש להורות באצבע קטנה בשעת הגבהת הספר ולנשק את האצבע.
באמת למנהג להורות בזרת לא נמצא שום מקור ברור קדום ומקובל, כי אם הביאו בספר החיים לר"ח פלאג'י (סי' ג ס"ו) שכתב, שנהגו להורות באצבע על הס"ת, והביא סמך לזה מן המדרש (במדבר רבה פרשת במדבר פ"ב סי' ג), בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע, אמר האלוקים ודגלו עליי אהבה וגודלו עליי אהבה. ע"ש. ועוד הביא שש רבים שנהגו לאחוז בציציות ולנשקם כנגד הס"ת, ויתר על כן הביא במעם לועז (פרשת כי תבוא) שההוראה באצבע נעשית עם הזרת.
ואכתי דבר תימה הוא שתפסו העולם דווקא את מנהג זה נטול המקורות הקדמונים, אשר גם למדרש עליו נסמך יכולים להיות פרושים שונים, פשוטים ומסתברים אך יותר, כגון שלא הורו התינוקות כנגד ספר התורה בקריאת התורה בבית הכנסת, אלא רק עקבו וסימנו באצבע כשקראו מספרי קודש שונים, והציבור כמעט ולא מקיים את הכתוב במפורש בחז"ל ובפוסקים שיש לכרוע מפני ספר התורה.
אכן, יש מי שהביא בהקשר זה את דברי השלטי גיבורים בקידושין (דף יד ע"ב מדה"ר), שכתב בשם הריא"ז וא"ד, וחייבים לעמוד מפני הס"ת, אם מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש, ונראה בעיני שלא אמרו אלא לעמוד מפני התורה, ולא להשתחוות לה, ולא נמצא בכל התורה שמשתחווין אפילו לארון הקודש כמב"ה. עכ"ד. אך כבר דחה את הדברים הגרי"י אלגאזי בספרו אמת ליעקב, והביא תשובת מהריק"ש באהלי יעקב, וכתב שראוי להשתחוות כנגד ספר תורה ע"פ דברי הזוהר הקדוש שנוהגים לומר בשעת הוצאת ס"ת, אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה בכל עידן ועידן, הרי שראוי להשתחוות קמי דיקר אורייתא כשם שמשתחווים לפני הקב"ה.
איברא שגם בסברא נראה הדבר פשוט שהכורע מול ספר תורה, כל עיקר כוונתו ומשמעות מעשיו אינה אלא להשתחוות לה', וכעין המבואר בנדרים (דף יד ע"ב) לגבי הנודר בתורה ובמה שכתוב בה, דהנשבע בס"ת הו"ל כנשבע בשם ה' ולא בחפצא של הס"ת, ובלאו הכי אין כ"כ מקום להסתפק ולנטות להלכה מהדברים המפורשים המופיעים בשו"ע ומקורם כבר במסכת סופרים שכתבו הסבוראים, ודלא כריא"ז.
שוב ראה בברכי יוסף (סי' קלד ס"ג) שהביא שבכנסת הגדולה (יו"ד סי' רפב) כבר הביא את דברי הריא"ז וכתב לגביהם, לא ראיתי עכשיו נזהרין בזה, אבל שמעתי שמהר"ע יהושע היה נזהר בזה, ועוד הביא את תשובת מהריק"ש שדחה בתוקף את השוללים כריעה, וכתב שיש לגנותם, וביאר המהריק"ש שטעו בתרתי, דאין כוונת הריא"ז אלא שאין חיוב השתחוויה כי אם חיוב עמידה בלבד, אבל ודאי הדבר בגדר מותר ואף ראוי לשיטתו לכרוע, ועוד טעו, דעד כאן לא כתב הריא"ז אלא שאין להשתחוות דהיינו בפישוט ידיים ורגליים, אבל בכריעה שפיר דמי, והברכי יוסף עצמו הוסיף שהריא"ז מיירי רק ברואה ס"ת עובר שלגביו החיוב לעמוד ולא לכרוע, אבל כשרואה את הכתב אכן ראוי להשתחוות.
הנה בצורת ההגבהה וסיבובו של המגביה, רבו המנהגים הקהילתיים והאישיים כמעט כמספר המגביהים, ובאמת נראה שישנם כמה וכמה שיקולים המצדיקים כמה שיטות שונות, בנוסף על שיקולים טכניים ופשוטים הנוגעים לכוח המגביה ולמקום שיש סביבו להסתובב וכדו', דאחד השיקולים החשובים הוא להראות לכל העם את הכתב, והמ"ב בשם המקובלים אף כתב, שכשרואים את האותיות עד כדי שיכול לקרותן ישנה הארה גדולה בנפש האדם.
המשנה ברורה (שם סק"ט) הביא שיטה, שכשמראה הס"ת לעם והוא עומד במזרח התיבה, יקיף ממזרח לדרום כמ"ש בסי' קכח לעניין כהנים, כלומר, יעשה המגביה סיבוב לצד ימין שלו, ומיהו היה נראה להציע דרך הגבהה אחרת, שיסתובב קודם כל לשמאל כדי שיראו קודם העם העומדים לימינו, כפי שהקדים השו"ע את העם בימין לעם בשמאל, ורק כשיראו העומדים בימין יסתובב לכיוון השני, לימין , עד השלמת הסיבוב, אבל לספרדים שבהגבהה שלהם הכתב מופנה כלפי העם, יש לעשות כמש"כ המ"ב ולפנות לימין, כי בזה מתקיים שהעם בימין רואה קודם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה