גדרי מצוות ישיבת סוכה
גדרי מצוות ישיבת סוכה
איתא באורייתא (ויקרא פרק כג פסוק מב), בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. ע״כ. ונראה להגדיר בדיוק את גדרי מצוות סוכה, ע״פ מה שדרשו חז״ל תשבו כעין תדורו (סוכה דף כח ע״ב).
הנה, התוס׳ בסוכה דף ט ע״א (ד״ה ההוא), הקשו אמאי סוכה גזולה אינה מתמעטת מצד דינא דמצווה הבאה בעבירה כמו אתרוג הגזול ביום טוב שני, דביום טוב ראשון בעינן מיעוט מיוחד דלכם למעט גם שאול אבל סוכה שאולה כשרה, ותירצו דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן. ע״ש.
ידועים בהקשר זה דברי המנחת חינוך במצווה שכה וא״ד, ואם כי אין דרכי בח״ז להאריך בקושיות ופירוקים מה שאינו נוגע לדינא מ״מ לא אמנע לתרץ קושיית התוס׳ וכו׳, דהנה שני מינים יש במ״ע א׳ שהוא חיוב אקרקפתא דכל איש מישראל כמו תפילין ואתרוג ואכילת מצה, ומצוה כזו אם מקיים אותה עושה רצון הבורא יתברך ויתעלה כי כן צוה לו המלך ב״ה, ואם מבטל המצוה ואינו מניח תפילין או שלא נטל לולב ביטל המצוה ועשה נגד רצונו יתברך וענוש יענש, ויש מצות שאין חיוב לעשותם כגון ציצית, דהתורה לא חייבה אותו ללבוש בגד של ד׳ כנפות, ואם רוצה הולך בלא בגד של ד׳ כנפות ואינו נגד רצון הבורא ב״ה, אך אם מביא עצמו לידי חיוב שבכיון לובש ד׳ כנפות לקיים מצות ציצית זה דרך הטוב וישר וכו׳.
והמשיך דבריו, וכן מצוה זו דהיינו סוכה יש בה שני חלקי המצוה דהיינו בליל א של סוכות מ״ע לאכול כזית בסוכה, ומחויב לחזור אחר סוכה, ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל, כי הוא מחויב לאכול כמו מצה ותפילין ואם לא קיים המ״ע בלילה ראשונה עשה נגד רצונו ית״ש, ובשאר הלילות וימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה ואין שוב חיוב עליו כמו ציצית, אך אם אוכל מ״ע לאכול בסוכה ומקיים רצונו ב״ה וכו׳.
ועו״כ, והנה נראה הא דמהב״ע א״י הטעם דהקב״ה אינו רוצה בכך ולא לרצון לפניו דסניגור יעשה קטיגור וכו׳, וזה שייך שפיר במצוה החיובית כיון דלא יצא י״ח המצוה ממילא לא עשה המצוה וביטל המצוה כי זב״ז תליא כמ״ש, אבל במצות שאינם חיובית כגון ציצית וסוכה בשאר ימי החג אם הם באים בעבירה אמת דלא קיים רצון הבורא ב״ה כי אין זה רצונו יתברך, אבל מ״מ לא ביטל המצוה רק דלא קיים וכו׳, כי באמת הוא לובש ציצית ואוכל בסוכה וכו׳. עכ״ד.
כך באמת מקובל באחרונים, שבסוכה ישנה מצווה חיובית רק ביום הראשון, לשבת ולאכול כזית בסוכה, אבל בשאר הימים לא מדובר במצווה חיובית אלא בקיומית, אמנם נראה לומר אחרת, כי התורה אמרה תשבו, וחז״ל בבבלי (סוכה דף כח) אמרו תשבו כעין תדורו, ובירושלמי (סוכה פ״ב ה״י) הוסיפו וז״ל, כתיב בסכת תשבו ואין תשבו אלא תדורו, כמה דאת אמר (דברים פרק יא פסוק לא) וירשתם אותה וישבתם בה, שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה. ע״כ. הרי שדירה בסוכה דומה לישיבת ארץ ישראל, דהיינו שיהא שם מושבו של אדם בסוכה, כמו עניין קניין חזקה, להבדיל מהגבהה ומשיכה, להיות שם הבעלים על הקרקע, ולכאורה קריאת שם זה וקביעת דירה ומגורים נוהגת כל שבעה.
גדר קביעת המגורים בסוכה הוא, שבכל פעולה של אכילה או שינה וכיו״ב, שהם מעשים שאדם עושה בדירתו, נעשית קביעת הסוכה כמגורים, וייחודו של היום הראשון בחג הוא בכך שמדובר בתחילתו, כך שבו נעשית הקביעה שבאמת הופכת את הסוכה לדירת האדם, ובשאר החג כלל אין צורך לעשות מעשי קביעה חדשים, כי הסוכה כבר קבועה ועומדת מריש סוכות להחשב כדירה, אלא שכמובן קביעת דירה מחוץ לסוכה עלולה לקלקל, ומכאן שעל אכילה, שתיה ושינה להעשות בסוכה ורק בה.
אכן, תשבו כעין תדורו מהווה גם פטור, כי אין חיוב לאדם לדור יותר מאשר מה שרגיל לדור בכל השנה, רוצה לומר, המצטער שהיה יוצא אף מדירתו יכול וצריך לצאת אף מסוכתו, והולך הדרכים שאינו דר בדירה, גם אינו צריך לדור בסוכה, מאידך, ילפינן מקרא דתשבו גם הגדרים היסודיים של ישיבת סוכה, שעיקר סוכה באכילה שתיה ושינה, כמש״כ רש״י (ריש פרק ב מסוכה), כי אלו מעשי המגורים שעושה אדם בדירתו, ואף כי כבר כתבו היסוד ושורש העבודה וסידור בית יעקב שבכל רגע שיוצאים מהסוכה ישנו ביטול מ״ע, נראה שדיברו רק בדרך הפלגה ומידת חסידות, כי לא מצינו כן, ולפי הנ״ל הדבר ברור שגם באי המצאות בסוכה מכל מקום מתקיימת הישיבה וקביעת הסוכה כדירה.
א״כ מידת חסידות היא להרבות לשבת בסוכה, אך קיום הדיור בסוכה נעשה אף בהיות האדם חוצה לסוכה, משום שקבעה כבר כמגוריו. וא״ת, דא״כ מדוע מברכים כל פעם כשיושבים בסוכה או אוכלים, י״ל דברכת המצוות, כאן כמו בכל מקום, אינה על קיום המצווה, הקיים גם כשאין האדם בסוכה, אלא על מעשה המצווה, ר״ל מעשה קביעת הסוכה כדירה הנעשה באכילה וכדו׳, אף שהסוכה כבר נקבעה כדירה ותו לא צריך מעשה קביעה נוסף.
הדבר דומה לנדון של הרע״א (שו״ת מהדו״ק ח״א סי׳ ט) באדם שיצא מביתו לכמה ימים לגבי ברכה על המזוזה, שצריך לברך, כי אף שקיום מצוות מזוזה נעשה גם כשאדם מחוץ לביתו, הברכה היא על מעשה המצווה, וכן דומה למה שהסביר החינוך בשיטת הבה״ג לגבי ספירת העומר, שהכל מצווה אחת כך אם דילג יום אחד הפסיד את המצווה, ואף על פי שמדובר במצווה אחת מברכים כל יום, משום שהברכה הינה על מעשה הספירה ולא על קיום המצווה, כדלעיל.
בכל מקרה, לפי החידוש בהבנת מצוות סוכה, שקיום מצוותה נעשה כל הזמן כיון שכבר קבעה למגורים, יצאו לכאורה הרבה חידושי דין, כגון שאדם האוכל אכילת קבע מחוץ לסוכה, מלבד שהדבר אסור לשל עצמו, יש בכך קביעת מקום אחר למגורים וביטול הקביעה הקודמת בסוכה, ומזה תצא נפקותא נוראית, שיצטרך אותו אדם שביטל את קביעותו בסוכה לרוץ מהר כפי האפשר כדי לקבוע את הסוכה כדירה מחדש, וזה לא שמענו.
נראה באמת שאדם יכול לקבוע כמה מקומות מגורים, כי הרי בפועל אנשים עשויים לגור בכמה דירות, וכך מי שאכל אכילת קבע מחוץ לסוכה לא ביטל את קביעותו בסוכה, אבל כן עשה מעשה אסור, כי כמו שקביעת הסוכה לדירה הוא מעשה מצווה כך קביעת מקום אחר לדירה, בסוכות, הוא מעשה עבירה, והנה, הולכי דרכים שהגיעו באמצע החג, אולי באמת יצטרכו מיד להכנס לסוכה לקבוע אותה כדירה, גם אם לא רעבים או רוצים לישון כעת, כי הרי הסוכה צריכה להיות הדירה בסוכות והם לא קבעו אותו לכזו קודם לכן.
בסוכה, דף מח ע״א איתא, סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו, ופרש״י, לא יתיר את סוכתו, לא יתיר אגדים שלה לסותרה, דהא כל היום חובתה לישן ולשנן, ואי אקלע ליה סעודתא אכיל לה בגווה, ויש להעיר קצת, כי קשה להבין את דין מוחלט זה שלא יתיר סוכתו כעצה טובה בעלמא שמא איקלע ליא סעודתא, ואכן הר״ן פירש אחרת, נ״ל דהיינו טעמא דכיון דאמר רחמנא בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה. ע״ש. ונראים דברי הר״ן מכוונים כיסוד האמור, שקיום מצוות סוכה צריך להעשות שבעת ימים בהיותה קבועה כבית דירה, ואם יסתור אותה תוך שבעה הרי לא חשיב שיש לו סוכה כדירה.
יש המדייקים את לשון הרמב״ם בפירוש המשנה (פ״ב מ״ט), וירידת הגשמים בתחילת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון, דרק גשמים שירדו בתחילת החג מהווים סימן קללה, ואומרים בשם האבני נזר בטעם הדבר, שבתחילת החג האדם קובע את הסוכה כדירה, ואם יש מפריע מלעשות קביעה זו, מדובר בהפרעה אמיתית ומשמעותית בקיום מצוות סוכה, ואילו בשאר הימים הסוכה כבר עומדת כדירה, ומתקיימת המצווה, וכך גם אם האדם מצטער ונכנס מהסוכה לביתו אין בזה הפרעה בקיום מצוות סוכה, והדברים מכוונים היטב כיסוד הנ״ל, אם כי יש חידש האבני נזר חידוש מסויים, שגם בשעה שאי אפשר לדור בסוכה היא נחשבת לדירה ומתקיימת המצווה.
הנה בתשובת הרשב״א (ח״ג סי׳ רפז) איתא וא״ד, עוד אמרת הא דאמרינן גבי סכה דגמרינן ט״ו ט״ו מחג המצות וכו׳, מה טעם מברכין על הסכה כל שבעה, מה שאין כן במצה, ואמרת דלא גמרינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות אלא לענין אכילה בלבד, אבל מצות ישיבה יש בכללה דברים הרבה, צריך שיתקיים אחד מהם, ואם לא קיים אחד מהם, כבר בטל המצוה וכו׳, תשובה וכו׳, לשון זה שאמרת צריך לקיים אחד מן הדברים שיש בכלל הישיבה ואם לא קיים, כבר ביטל קיום זה, וביטול זה לא ידענו, וזה אשר השבתי, שהתורה אמרה בסכות תשבו שבעת ימים, ואמרו רבותינו ז״ל תשבו כעין תדורו, ולפיכך, כשהוא צריך לסעוד סעודה או לישן צריך לסעוד ולישן שם וכו׳, והגע עצמך, הרי שהוצרך לדבר מצוה כל הימים, או שהיה הולך בדרך ונפטר מן הסכה, ויום אחרון של חג חזר, ויכול לעמוד בלא סעודה ובלא שינה, אין אנו מחייבין אותו לסעוד ולישן כדי לקיים מצות סוכה, שלא חייבתו התורה בכך וכו׳. עכ״ד.
לפי דברים אלו, תשבו כעין תדורו מסייג ואומר, בין השאר, שאין שום מצוות סוכה, כלומר, חיוב קביעת הסוכה כדירה, כאשר אין האדם רוצה לאכול או לישון, ולכן באמת יהא הדין, גם לפי היסוד הנ״ל, שהאוכל אכילת קבע חוץ לסוכה לא צריך לרוץ ולקבוע סוכתו כדירה, והולך דרכים הבא בחג אינו צריך מיד לקבוע הסוכה כדירה, וכדכתב הרשב״א במפורש.
בכל מקרה, נראה שישנם כמה חידושי דין לפי הגדרת מצוות סוכה כחיוב קביעת הסוכה כדירה.
הגרש״ז בסי׳ א בח״א במנחת שלמה כתב, שמי ששכח לכוון לשם מצוות סוכה אפי׳ את הכוונה הפשוטה הנדרשת לדינא דמצוות צריכות כוונה, לא מסתבר שביטל מצוות עשה, כי הרי יושב בסוכה ולא ייתכן שיהא בזה ביטול מצווה עשה של סוכה, ועל פניו דבריו תמוהים, כי הרי מה בכך שיושב בסוכה כל עוד לא נתכוון ולא קיים את מצוות הסוכה, אולם, לפי האמור, הדברים מקבלים טעם טוב, כי מצוות צריכות כוונה זהו דין השייך רק לגבי מעשה המצווה, אבל קיום המצווה תלוי במציאות של קביעת הסוכה כדירה ומציאות זו ישנה אם או בלי כוונה.
עוד כתב הגרש״ז דין מחודש, שאדם שכבר ישן ופטור בכך מן המצוות, ניתן להוציאו מן הסוכה, או לחילופין, אין צריך להעיר אותו כדי שיכנס לישון בסוכה, ואכן הדברים לכאורה נסתרים משו״ע (סי׳ תרלט) ועוד פוסקים שדנו לגבי חזרת הישן לסוכה לאחר שפסקו הגשמים שגרמו לו לצאת ממנה, דלא כגרש״ז שפטר פטור גמור משום שישן פטור מן המצוות, ואכן הסברא בכך שגם ישן שייך בכלל מצוות הסוכה, מה שאוסר מלהוציאו ממנה ומה שמחייב להכניסו אליה, שגדר ישיבת סוכה וישיבת ארץ ישראל הוא אחד, כפי שכבר השווה הירושלמי, דבמציאות של הישיבה בארץ ישראל או בסוכה היא מצווה, וכך כמו שפשוט שהישן בארץ ישראל ישנו בכלל יישוב ארץ ישראל, כך הישן בסוכה ישנו בכלל ישיבת סוכה.
נשים, לפי התוס׳ והרמ״א, כידוע, יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, ואכן ביתו של החת״ס ברכה על הלולב, אבל על הסוכה לא בירכה, וכך הביאו האחרונים, ובטעם ההבדל בין המצוות נראה, דאת מצוות הלולב עושה האשה כראוי וראוי לברך עליה, אבל את מצוות ישיבת הסוכה, כלומר, קביעת הסוכה כדירה, אינה עושה כל כך כראוי, כי למעשה אינה ישנה שם ולא תמיד אוכלת וכדו׳, ועל מצוות עשה שהאשה עושה בצורה לא מושלמת פחות ראוי לברך.
השיבולי לקט (שמז) כתב שאורחים הבאים מחוץ לעיר יכולים לברך על סוכת בית הכנסת, כלומר, סוכה ציבורית, מה שאין כן יושבי העיר, ובביאור החילוק בין אלו לאלו נראה, שהבא מחוץ לעיר עיקר קביעת דירתו בסוכת בית הכנסת, אבל אדם תושב העיר הרי לא כל כך קובע דירה בסוכה הציבורית, כך שלא מדובר בדיור גמור, ומשום שלא מדובר בדיור גמור טען השיבולי לקט שלא יברך:
תגובות
הוסף רשומת תגובה