זה קלי ואנוהו בדבר המכוסה מן העין
זה קלי ואנוהו בדבר המכוסה מן העין
בבשלח (פרק טו פ״ב), עזי וזמרת קה ויהי לי לישועה זה קלי ואנוהו אלוקי אבי וארוממנהו. ע״כ.
ואיתא לגבי זה בשבת, דף קלג ע״ב, זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. ע״ש. דהיינו, קרא דזה קלי ואנוהו הוא המקור לחיוב להדר במצוות.
ויש לברר מה הדין בדבר מצווה שהוא מכוסה, באופן כי האי שאין הידורו והמראה הנאה שלו נראה לבריות, האם יש חיוב או שום עניין לנאותו, כגון פרשיות של תפילין שהן מכוסות בבתים, יש לדון האם צריכות נוי והידור בכתיבתן.
הנה דעת ר״ת (תוס׳ מנחות דף לב ע״ב), שאף שספר תורה בעי שרטוט לפני כתיבתו משום דכתיב זה קלי ואנוהו, הרי על כן אמרו בגמ׳ (שם) שבפרשיות תפילין אין שרטוט, לפי שהן מכוסין תמיד בעור הבתים ולא שייך בהם נוי.
נמצא בזה ששיטת ר״ת הינה שעיקר הטעם שצריך לנאות את דבר המצווה, הוא כדי שיראו זאת הבריות ובכך יתקדש שמו של הקב״ה, ולכן בפרשיות התפילין המכוסות מן העין לא נצרך שרטוט.
באמת כ״כ הרמב״ם מהלכות תפילין (פ״א הי״ב), אבל תפילין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין. עכ״ל.
ולכאורה קשה, דהתוס׳ בגיטין (דף ו ע״ב) כתבו שאם אין הסופר יכול לכתוב יפה את פרשיות התפילין בלא שרטוט, אזי צריך לשרטט על כל שורה ושורה משום זה קלי ואנוהו, וזאת אע״פ שעין הבריות לא שוזפתן, ולכאורה סתרי לדבריהם במנחות שלא שייך זה קלי ואנוהו בדבר הסמוי מן העין.
ויש לומר, שיש לחלק בין נוי כללי של התפילין לבין נוי בעצם הכתיבה, שהיא בבחינת כתיבה מהודרת, דפשיטא שגם אם אין דין של נוי אלא בדבר הנגלה לרבים, ישנם כל הדינים של כתיבה מהודרת וכה״ג אף בדבר שהציבור אינו רואו, ואם אין הסופר יכול לכתוב יפה את פרשיות התפילין בלא שרטוט, הדבר פוגם בהידור של הכתב, ומצד זה צריך שישרטט בכל שורה ושורה, אבל אכן כאשר מדובר בנוי כללי של חפץ המצווה אין חיוב להדר כשאין הבריות רואות, לפי תוס׳.
מאידך, ישנם הסוברים כי גם בדבר מצווה שהוא מכוסה ואין הידורו נראה לבריות, קיים חיוב לנאותו.
המרדכי (סוף הלכות קטנות שבסוף מנחות) כתב וא״ד, כתב רבינו יהודה, שכל טוב לכל עושיהם, וסמוך ליה, במצוותיו חפץ מאוד, היינו בתיקון נאה של התפילין משום זה קלי ואנוהו, מבחוץ למראית עין וכל שכן מבפנים, שהרי בית המקדש מפנימה זהב טהור, ולכן לכתחילה יכתוב פרשיות התפילין כתיבה גסה קצת וייפה מבחוץ ומבפנים.
ובספר חסידים כתב, דאדם הגולל ספר תורה ומשים המפות על ספר התורה, וישנה מפה אשר מצד אחד יפה היא מאוד, ומן הצד השני אינה כ״כ יפה, הדין הוא שיהפוך את היופי כנגד ספר התורה.
הרי שלשיטתם, בצד הפנימי הפונה אל גוף המצווה והקדושה, חשוב יותר לנאותו מאשר בצד החיצוני, אף שהצד הפנימי אינו נראה כ״כ לבריות:
תגובות
הוסף רשומת תגובה