מעט מן האור יש מי שעשוי לשמוח ולחוג אף לאחר גמר ימי החנוכה. בעבודה זרה, דף ח ע"א, בהקשר של האיסור לשאת ולתת לפני ימי אידהן של עו"כ, תנו רבנן, לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפילה, כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים. ע"כ. היום הקצר בשנה, יום היפוך החורף, חל סביב התאריך הלועזי של עשרים ואחד בדצמבר, וניתן לומר זאת בהחלטיות מפני שזו ספירה המבוססת רק על הילוך החמה, הגורם הבלעדי להתארכות או קיצור הימים. אכן, התאריך העברי שמשקלל בתוכו את הילוך הירח עם תקנון להילוך השמש יכול לזוז ולנוע בתאריכיו סביב יום זה, ומכל מקום מדובר בסביבות תחילת טבת כך שהיום הקצר חל באחד מימי חנוכה. כך או כך, תמיד ניתן לומר כי ימי החנוכה הן בין הימים הקצרים ביותר בשנה, בהם חושך הלילה מרובה במיוחד על אור היום, כארבע עשרה שעות אל מול עשר...

נר איש וביתו בשבת (דף כא ע"ב) בברייתא, תנו רבנן מצוות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין, וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין. ע"כ. וידועה היא המחלוקת בין הרמב"ם (חנוכה פ"ד ה"א) והתוספות (שם ד"ה והמהדרין) אם האופן של המהדרין מן המהדרין קאי למאי דסליק מיניה, דהיינו שעושים נר לכל אחד ואחד ועוד מוסיפין או פוחתין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, או דלמא, וכ"כ ר"י בתוס', דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן בכך יש יותר היכר כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד הימים הנכנסים או היוצאים, אבל אם עושה נר לכל אחד אפילו יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית. ע"ש. ומטעימים האחרונים דבהני תרי פיר...

הידור נר חנוכה בשבת (דף כא ע"ב), תנו רבנן מצוות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. ע"כ. אם כן, עיקר מצוות הדלקת הנרות היא להדליק נר אחד בכל לילה ובנר זה יוצאים כל בני הבית, המהדרין עושים נר אחד לכל אחד ואחד מבני הבית והמהדרין מן המהדרין מוסיפים נרות בכל יום או להפך לדעת בית שמאי. ובעניין הידור מצווה בכל התורה למדנו במסכת בבא קמא (דף ט ע"ב) אמר ר' זירא בהידור מצווה עד שליש במצווה. ע"כ. ופרש"י, שאם מוצא ב' ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור, דתניא (שבת דף קלג ע"ב) זה קלי ואנווהו התנאה לפניו במצוות, עשה לך ספר תורה נאה לולב נאה טלית נאה ציצית נאה. עכ"ד. והתוספות (ד"ה עד) פירשו אחרת, שאם מצא אתרוג כאגוז כמו ששיערו חכמים ואחד גדול ממנו שליש יקנהו. עכ"ד. היינו גדול בגודלו בשליש, ויש שפירשו שגדול כלשהו ויקר בדמים בשליש. ולא הסכימו התוס' לדעת רש"י מפני שמ...

הודאה על המובן מאליו מאי חנוכה, כלומר, על איזה נס קבעוה, אומרת הגמרא במסכת שבת (דף כא ע״ב), שכשנכנסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. ע״כ. והנה, ידועה ומפורסמת קושיית הבית יוסף, ואיכא למידק, למה קבעו שמונה ימים, דכיוון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת, ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות. הבית יוסף עצמו ענה שלושה תירוצים. האחד, שחילקו החשמונאים את השמן שבפך לשמונה חלקים ובכל לילה נתנו חלק אחד במנורה. למרות שמינית הכמות דלקה המנורה עד הבוקר, כך שגם ביום הראשון התרחש נס. תירוץ נוסף, שהפך נשאר מלא גם לאחר שמילאו ממנו את המנורה. לכן כבר מהשעה הראשונה ניכר הנס. עוד תירץ, שנתנו את כל השמן במנורה ולאחר שדלקה המנורה נותרו הנרות מלאים שמן. באופן זה נגלה הנס בכל לילה ולילה. מלבד תירוצים אלו, מפורסמת הקושיא בכך שניתנו לה עוד תירוצים רבים נוספים, אלפים במספר, הסובבים על רעיונות דומים. אכ...

הידור מצווה והדר מצווה במסכת שבת (דף כא ע"ב), תנו רבנן, מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. ע"כ. הרי מצינו שיש למצוות נר החנוכה מדרגה בסיסית, מדרגת הידור ראשונה ומדרגת הידור יתרה עליה. ומניין שיש להדר במצוות, הביאה לזה הגמרא בשבת (דף קלג ע"ב) מקור, זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. ע"ש. אם כן, יש מקור לכך שיש להדר במצוות, כל מצווה וענייני ההידור שלה, שופר שיהיה נאה, ציצית שתהא נאה וכו', אך בחנוכה נשנו דרגות הידור מפורשות, מעבר ליופי בעלמא, בכמות הנרות שצריכים להדליק. בפשטות, אם כן, יש בחנוכה, מעבר לענייני הידור של יופי וכדו', גם ענייני הידור מוגדרים כפי שציינה הסוגיא בשבת. אכן, הגמרא בבבא קמא, דף ט, הגבילה את כמות הידור המצווה שיש לאדם לעשות, אמר ר' זירא בהידור מצווה עד...

המהדרין מן המהדרין בשבת (דף כא ע"ב), תנו רבנן מצוות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. ע"כ. וכתבו התוס' (ד"ה והמהדרין), נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו, שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד הימים הנכנסים או היוצאים. כלומר, שדין המהדרין מן המהדרין שמדליקים מספר נרות שונה בכל יום הולך על הדין המקורי שמדליק נר אחד לכל הבית, ולא על דין המהדרין שמדליקים נר לכל אחד מבני הבית. והטעם, דאם עושה נר לכל אחד, אפילו יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית. וכן דעת הריטב"א והמאירי. אך דעת הרמב"ם אינה כן, שכתב בהלכות מגילה וחנוכה (פ"ד ה"א), כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצוות שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד וכו', והמהדר את המצווה מדליק נרות כמניין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד וכו', והמהדר יתר על זה ועושה מצווה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בליל...

  בקושיית הבית יוסף הבית יוסף הקשה קושיא, ידועה עד למאוד, מדוע מדליקין נר חנוכה שמונה ימים, והרי בפך השמן היה כדי להדליק יום אחד כך שלא היה נס אלא שבעה ימים, והאמת שכבר הקשה כן התוס׳ הרא״ש בשבת (דף כא ע״ב), ולא הקדים לבית יוסף רק בהקשיית הקושיא, אלא גם בתירוץ ג׳ תירוציו. אם כן, הרא״ש והב״י תירצו, שחילקו החשמונאים את השמן מלכתחילה לשמונה חלקים כדי להדליק בכל לילה ולילה, כך שגם בלילה הראשון נעשה נס שמעט השמן דלק פי שמונה מטבעו. על כך תמה הפרי חדש (סי׳ תרעא), וכן הקשה הרא״ש עצמו, שהרי אין סומכין על הנס, ואם כן כיצד חילקו את השמן לשיעור שבדרך הטבע לא היה מספיק בציפייה שיקרה נס, ומיהו לכאורה י״ל בפשטות, שהחשמונאים לא סמכו על הנס אלא קיוו לנס, כלומר, לאחר שנתנו שמינית השיעור ישבו והתבוננו בנר ובמה שקורה לשמן, ואכן אם היו מבחינים בכך שלא קורה נס והשמן כלה והולך, היו מוסיפים לנר שמן כשיעור. אלא שיש להעיר מצד אחר, דבמנחות דף פט ע״א דרשו, מערב עד בוקר, תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת כל הלילה מערב ועד בוקר, ויש לדון בכוונת הגמ׳, האם פירושה הוא רק שאם אין הנר דולק מערב עד בוקר לא יצא יד״ח, או דנ...

  זמן הדלקת נרות חנוכה תניא בשבת (דף כא ע״ב), מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. ע״כ. ונחלקו הראשונים בביאור הדברים, מה הכוונה משתשקע החמה, דלשון הרמב״ם (פ״ד ה״ה) היא כך, אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. עכ״ד. ומשמע שהכוונה לתחילת השקיעה דהיינו עם שקיעתה, אך הטור (סי׳ תרעב) כתב, מצותה מסוף שקיעת החמה, וכ״כ השו״ע (שם ס״א), ואכן משמע בב״י שכן הבין גם בדעת הרמב״ם, אמנם הגר״א הכריע כשיטת הראשונים דיש להדליק עם השקיעה ולא לאחר צה״כ, וכ״כ הפרי חדש, אלא שבערוך השלחן (שם ס״ד) איתא דרוב העולם נוהגין כדעת השו״ע להדליק בצאת הכוכבים, ועכ״פ זוהי פלוגתת הראשונים. אולם, גם כיום ישנם מנהגים שונים, מחודשים לכאורה, שאינם כאף אחת מדעות הראשונים, לא בזמן השקיעה ולא בזמן צה״כ, דהנה החזו״א נהג להדליק כעשרים דקות לאחר השקיעה, וכמוהו נהגו עוד רבים להדליק זמן מה לאחר השקיעה, כגון ר׳ אהרון קוטלר, ובאגרות משה (או״ח ח״ד סי׳ קא א״ו) כתב שיש להדליק כעשר דקות לאחר השקיעה, ונראה שאף שנקטו האחרונים שדעת הגר״א הינה להדליק בשעת השקיעה, וזאת ע״פ דבריו בביאור הגר״א (סי׳...

  לראותם בלבד בחנוכה אנו שרים, הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על ניסיך ועל נפלאותיך. ע״כ. ויש לדון ולברר האם ראיית הנרות הינה בגדר של רשות גרידא, רשות לראותם ולא להנות מהם, או שמא יש בזה גם חובה. לשון הסוגיא בשבת (דף כג), רב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך אמר רב יהודה יום ראשון מברך ב׳ ומדליק מברך ג׳, מכאן ואילך מדליק מברך שתיים ורואה מברך אחת. ע״כ. וכ״פ הרמב״ם בהלכות חנוכה (פ״ג ה״ד), כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה, והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלוש ברכות ואלו הן, בא״י אמ״ה אקב״ו להדליק נר של חנוכה, בא״י אמ״ה שעשה ניסים לאבותינו בימים הזה בזמן הזה, בא״י אמ״ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתיים, שעשה ניסים לאבותינו ושהחיינו, ובשאר הלילות המדליק מברך שתיים והרואה מברך אחת, שאין מברכין שהחיינו אלא בלילה הראשון. עכ״ל. ונמצאו ברכות דיני המדליק והרואה ערוכים וארוכים. בביאור היחס בין הדלקת הנרות לראייתן יש להתבונן בשיטות הראשונים, דהנה לשיטת הרשב״א (שם בשבת), מי שקיים מצוות נר ח...