שמחת חג פנימית וחיצונית
שמחת חג פנימית וחיצונית
אדם שמח להרוויח כסף. מאוד שמח. כאשר מרוויח פעם נוספת, נעשה האדם שמח פעם נוספת. מאוד שמח. כך תמיד.
כאשר מתבשר על חברו הטוב שהצליח והרוויח, שמח האדם בשמחתו. בהמשך, אולי ישמח פעמים נוספות על רווחים והצלחות נוספים של החבר, אך משיוסיף החבר להרוויח ולהצליח עוד, בשלב מסויים כבר אלו לא תעוררנה אצלו דבר.
הרב דסלר באר טעם הדבר. לפיו, אין אדם מתרגל להצלחה של עצמו, בניגוד להצלחה של אחרים שמתרגל ומתרגל אליה. לגביהם, בהתאם, ההתרגשות הולכת ופוחתת.
אם כן, הכלל הוא שככל ההצלחה יותר רחוקה מהאדם עצמו, יותר קל לו להתרגל אליה.
כך גם עלול לקרות עם מצוות ומועדים ממושכים כדוגמת חג הסוכות, שמחתו ומצוותיו, הסוכה וארבעת המינים.
אם השמחה אינה מספיק פנימית וקרובה לאני של האדם, נהיים אדישים אליה. לא מרגישים את הרוממות ואת המשמעות המיוחדת של הסוכה.
זהו גם העניין של פרי חג הסוכות שהיו מקריבים במקדש כנגד אומות העולם, סה״כ שבעים במספר. הפרים היו פוחתים והולכים, בתחילה שלושה עשר ולבסוף שבעה, אחד פחות בכל יום. פרים אלו באים לרמז שעבודת אומות העולם, גם אם יעבדו את ה׳, הינה חיצונית. הם אינם חלק אחד עם ה׳, ולכן, גם אם שמחים ומתרוממים, האדישות וחוסר הריגוש הולכים ומכרסמים בהם אט אט.
זאת בניגוד לישראל החפצים ומסוגלים לחיבור פנימי, בבחינת והשבות אל לבבך, שאין טיבו פוחת עם הזמן:
תגובות
הוסף רשומת תגובה