שירה דווקא בים
שירה דווקא בים
בבשלח (פרק טו פ״א), אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ וכו׳. ע״כ.
יש להבין, מדוע ולמה לא אמרו משה ובני ישראל שירה כבר קודם לכן, ביום הראשון של פסח, על הנס הגדול שעשה להם השי״ת שהוציאם מארץ מצרים, וא״ת שהניסים שנעשו לישראל בים סוף גדולים מהניסים שנעשו במצרים, ושמא על ניסים בגודל זה לא צריך לומר שירה, הרי בגמ׳ בסנהדרין (דף צד ע״א) מבואר שחזקיהו נענש על כך שלא אמר שירה על הניסים שנעשו לו, וזאת אע״פ שהיו קטנים מאלו שנעשו במצרים.
בשער בת רבים כתב ליישב, דבעת יציאתם ממצרים עדיין לא הייתה גאולת ישראל שלימה, לפי שחששו שפרעה והמצרים ירדפו אחריהם, ישיגו אותם ויחזרו להשתעבד בהם, ופחדם זה סר מעליהם רק כאשר ראו בעיניהם שמתו משעבדיהם המצריים בים סוף, ואז כשגאולתם נעשתה שלימה מיד עלה בליבם לומר שירה.
וכן משמע בפסוקים (סוף פרק יד), שנאמר ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, ואז וירא ישראל את מצרים על שפת הים, ר״ל שהבחינו ישראל שנשלמה גאולתם בכך שהמצרים מתו, וממילא שפיר וירא ישראל את היד הגדולה וכו׳ וייראו העם את ה׳ וכו׳ אז ישיר.
עוד הביא השער בת רבים לתרץ, כי הנה משה לא רצה לשיר את השירה לבדו כי אם יחד עם כל ישראל, שהרי ברוב עם הדרת מלך (משלי פרק יד), והנה בימים הראשונים לאחר שיצאו ישראל ממצרים עד לאחר שראו אותם מתים על שפת הים, היו טרודים ישראל מאוד בהחפזם לברוח ממצרים, והיו עייפים ויגעים מטורח הדרך ולא היו מיושבים בדעתם, ומשו״ה לא יכלו לשיר באותה שעה.
בעץ הדעת טוב (ר״ח ויטאל) תירץ אחרת, שלא אמרו ישראל שירה בליל א׳ של פסח לפי שידעו ברוח הקודש שעוד לא נגמר עונשם של המצרים בעשר מכות, ועתיד הקב״ה להענישם בנוסף בים, וחשבו בדעתם שהעת המתאימה ביותר לומר שירה היא כשתתקיים מידה כנגד מידה, שהמצרים יטבעו במים כנגד מה שהשליכו את ילדי ישראל יאור.
והטעם שחטא השלכת הילדים ליאור היה החמור ביותר, משום שהיה בזדון להכעיס את ישראל ואת ריבונם, מה שאין כן בשיעבוד ששיעבדו בישראל שהיה גם לצורך הפקת רווח ותועלת, ומשו״ה נמי העונש שקיבלו המצרים בים היה גדול יותר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה