אנגריא בתלמידי חכמים בלך לך (פרק יד פסוק יד), וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן. ע"כ. כתרגומו וזריז, כך מפרש רש"י על אתר, ובמסכת נדרים  (דף לב ע"א)  מובא, רב אמר שהוריקן בתורה ושמואל אמר שהוריקן בזהב. ע"ש. כלומר,  שלימדם תורה כאדם שמריק מכלי זה לתוך כלי זה ובזכות כך ניצחו, או ששילם להם הרבה זהב ירקרק כדי שיצאו להילחם עימו. והר"ן בנדרים (שם) הביא פירוש נוסף למילת וירק, שהוריקן בתורה מלשון והבור ריק, שעשה בהן אנגריא. עכ"ד. פירוש המילה אנגריא בעלמא הוא שעבוד בדרך של עבודה או מס, והגמרא מרחיבה במשמעות האנרגיא שעשה אברהם בחניכיו ומביאה, אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. ע"ש. ומה השייכות בין עשיית אנגריא בתלמידי חכמים לבין שעבוד מצרים, ביאר המהר"ל בחידושי אגדות וא"ד, יש לפרש שדעת רז"ל כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה לכך הביא השם ית...

שליחות במילה בלך לך (פרק יז פסוק יב), ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם. ע"כ. היינו מצוות המילה. ובשו"ע (יו"ד סי' רסה ס"ט) כתב, אבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו. עכ"ל. היינו מצוות המילה שמתקיימת בעזרת המוהל על ידי שהוא שלוחו של האב. בגמרא במסכת חולין (דף פז ע"א) מסופר, מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן לו עשרה זהובים. ע"ש. והרא"ש שם (פרק ו סי' ח) הביא עניין דומה לזה ודן לגביו וא"ד, מעשה באחד שאמר למוהל אחד שימול את בנו וקדם אחר ומלו ותבע הראשון שאמר לו האב למולו מן השני עשרה זהובים ופטרו ר"ת וכו', דכיון שהיה שם בשעת מילה וענה אמן גדול העונה אמן יותר מן המברך ואם לא ענה אמן איהו דאפסיד אנפשיה וכו', ובלאו הנך טעמי דר"ת נראה לי לפטור המוהל, דאע"פ שאמר האב למוהל אחד למול את בנו לא זכה באותה המצוה לחייב אחר אם קדם ועשאה, ולא דמיא לכסוי דאמרה תורה ושפך וכסה מי ששפך יכסה, וכן האב שחייב למול את בנו ורצה למולו וקדם אחר חייב, אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבין למולו ובדבור שאמר ה...

אותו ולא אותה בלך לך (פרק יז פסוק יב), ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם. ע"כ. למדנו בגמרא בקידושין (דף כט ע"א), האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים וכו'. ועוד אמרו, למולו מנלן, דכתיב וימול אברהם את יצחק בנו, והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכתיב המול לכם כל זכר, והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. איהי מנלן דלא מיחייבא, דכתיב כאשר ציווה אותו אלוקים, אותו ולא אותה וכו'. ע"ש. כלומר, הביאה הגמרא שהאב חייב במילת בנו. והנה, פשוט לגמרא שאין הבן מיד מצווה, בן שמונת ימים, למול את עצמו, כי הרי אינו שייך בדבר. מכל מקום, מבררת הגמרא מדוע האב נתייחד בחובה למול את בנו יותר מאשר שאר הקרובים או האנשים בכלל. הביאה הגמרא כמקור את הפסוק האמור אצל אברהם, וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציווה אותו אלוקים, פסוק הקושר את המילה בהיות יצחק בנו של אברהם. וכאשר האב לא מל את הבן מחוייבים בית דין למולו, והמקור לדבר מהלשון המול לכם כל זכר, לכם ב...

אליעזר ומלחמת אברהם בלך לך (פרק יד פסוק יד), וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן. ע״כ. ופרש״י, חניכו כתיב, זה אליעזר שחנכו למצוות וכו׳, שמונה עשר ושלוש מאות, רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מניין גמטריא. עכ״ד. במאמר המוסגר, אליעזר עבד אברהם כמעט ולא נזכר בשמו במקרא. הוא לא נזכר כאן, כאמור, שנרמז רק במילה חניכו, ואף לא בשליחות לחרן למצוא כלה ליצחק, שם נזכר רק הביטוי עבד אברהם. רק לפני ברית בין הבתרים, בפרק טו, נאמר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ועל ביטוי זה, דמשק אליעזר, הביא רש״י ז״ל, לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק, ובגמרא שלנו דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. התרגום יונתן בן עוזיאל כתב על הפסוק כך וז״ל, וכד שמע אברם ארום אשתבי אחוי, וזיין ית עולימוי דחניך לקרבא מרבייני ביתיה ולא צבו למהלכה עימיה, ובחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה מתיל בגבורתיה ככולהן תלת מאה ותמנסר ורדף עד דן. עכ״ד. ומבואר בזה דבר חידוש, שהיה אליעזר עבד אברהם בנו של נמרוד, החשוב מבין ארבעת המלכים, אמרפל, שבהם נלחמו אברהם ואליעזר באו...

  מילה ופיקוח נפש בלך לך (פרק יז פסוקים יא ויב), ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא. ע״כ. ואיתא ביבמות דף סד ע״ב, תניא מלה הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר שלישי תמול רביעי לא תמול ת״ש א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל אמר לה אל תמולי ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה א״כ מאי אסהדותיה דר׳ חייא בר אבא ודלמא הא קמ״ל דאחיות וכו׳ מאי הוה עלה כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר עובדא הוה קמיה דר׳ יוחנן בכנישתא דמעון ביוה״כ שחל להיות בשבת ומלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית באה לפניו אמר לה לכי ומולי א״ל אביי חזי דקשרית איסורא וסכנתא. וכ״כ הרמב״ם מהלכות מילה (פ״א הי״ח), אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה שהכשילה את כחו, וכן מלה את השני ומת מחמת מילה, בין מבעלה הראשון ובין מבעלה השני, הרי זה לא ימול את השלישי בזמנו, אלא ממתינין לו עד שיגדיל ויתחזק כחו, אין מלין אלא ולד שאין בו ...

  אם מחוט ועד שרוך, תפילין וציצית בלך לך (פרק יד פסוק כג), אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. ע"כ. בחולין, דף פח ע"ב, ואמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות, לחוט של תכלת ולרצועה של תפילין וכו'. ע"ש. ופרש"י שהיינו משום שלא רצה ליהנות מן הגזל. ותמה המהרי"ל דיסקין מהי המידה כנגד המידה שישנה בזה, מה השייכות בין חוט ושרוך נעל ובין תפילין וציצית. וביאר המהרי"ל, דהנה אופן הפעולה של המושג כיבוש מלחמה, כמבואר בגמ' בגיטין (דף לח), הוא על ידי שכל אחד מהנלחמים מעמיד את חלקו שלו בסכנה שהוא יכול להפסיד אותו, מה שאכן עלול לקרות. וההעמדה נעשית בכל מקרה, בין אם מנצח ובין אם לאו, ודומה הדבר למשחק בקוביא שמהמר על שלו. ובאופן כי האי גוונא, אף שקי"ל דאסמכתא לא קניא, כתבו התוס' בסנהדרין (דף כד ע"ב ד"ה כל) שגמר ומקני כיון שבידו להרוויח, ולא אמרינן בזה אסמכתא דלא קניא. אמנם, במקרה דידן אמר אברהם אבינו ע"ה שהמלחמה לא הייתה בדרך הטבע כלל, שלא היה לאברהם שום היזק או הפסד במלחמה, לא בנ...

  מידות ואבות בלך לך (פרק יב פסוק א), ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ע"כ. הרי שנתנסה אברהם אבינו בניתוק מארצו, ממולדתו ומאביו הזקן ונאלץ לצאת אל ארץ לא ידועה. עוד נתנסה אברהם אבינו, בין השאר, במלחמת המלכים, בברית המילה, בגירוש ישמעאל ובעקידת יצחק בנו. נראה כי חוץ מהיות הנסיונות קשים מאוד, יש להם מכנה משותף, משמעותי, שבגללו ניסה ה' את אברהם דווקא בהם. הנה, ספר בראשית, ספר, על פניו, של סיפורים ולא של מצוות וחוקים, כידוע, ממוקם בתורה ובראשיתה משום שממנו לומדים כיצד יש להתנהג ולהיות ישרים, כי כשמו כן הוא, ספר הישר. שלושת האבות מייצגים שלוש מידות מרכזיות, החסד, היראה והאמת, שכל אחד מהם החזיק באחת מהן כמידתו הטבעית והבסיסית. אברהם, כמובן, החזיק בחסד, יצחק אחז ביראה, כמו הביטוי הנזכר בתורה, ויעקב החזיק באמת, בתורתו ובתמימותו, כמש"כ איש תם יושב אוהלים. הרב דסלר מבאר שלוש מידות אלו כדלהלן. מידת חסד, עניינה שהאדם שם את מרכזה הכובד אצל הזולת ומשתדל להיטיב עמהם ולהשפיע עליהם, בבחינת המושג כוח הנתינה. יראת שמים, בניגוד לחסד שעיקר פנייתו החוצה, פ...