ונח מצא חן בעיני ה׳
ונח מצא חן בעיני ה׳
בבראשית (פרק ו פסוק ח), ונח מצא חן בעיני ה׳. ע״כ. הרי שגדול שכרה של מציאת חן עד למאוד, כי הקב״ה ניחם שעשה את האדם, ונמלך להחריב עולם ומלואו, ומכל מקום נמלך והחליט להשאיר שם ושארית בארץ לדורות עולם, משום שאדם אחד ושמו נח מצא חן בעיניו.
צריך, אם כן, להתבונן ולתור אחר סודו וסגולתו של החן, וכיצד ימצא האדם חן וחסד בעיני אלוקים ואדם.
ארבע סגולות למציאת חן ואלו הן.
תלמוד תורה, כפי שנשנה באבות (פ״ו מ״ז), גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה וכו׳ ואומר כי לויית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ועוד אמרו בכתובות (דף עז ע״ב), מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן, רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה, רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה, ריב״ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר אילת אהבים ויעלת חן, אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא.
יראת שמים, שהרי אמרו בסוכה (דף מט ע״ב), כל שיש בו חן בידוע שיש בו יראת שמים, שנאמר וחסד ה׳ על יראיו מעולם ועד עולם.
ענווה, דהלא כתיב במשלי (פרק ג פסוק לד) לענווים יתן חן.
תמימות, שהרי כך כתוב בתהילים (פ״ד פי״ב), חן וכבוד יתן ה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים.
הרי ארבע סגולות למציאת חן, והן תורה, יראת שמים, ענווה ותמימות, ונח איש צדיק שלם היה בכולן, בתורה כמש״כ רש״י (פ״ז פ״ח) אהא שנח הבחין בין המינים הטהורים והטמאים, מכאן שנח למד תורה, וביראה, כפי שתרגם אונקלוס את הכתוב את האלוקים התהלך נח, בדחלתא דה׳ הליך נח, דהיינו ביראת אלוקים, ובמידת הענווה, כדאמרו חז״ל (ע״ז דף ו ע״א), תמים בדרכיו צדיק במעשיו, ופרש״י תמים בדרכיו, עניו ושפל רוח, וכ״כ עוד בזבחים (דף קטז ע״א), עניו וסבלן.
בהתאם לענוותנותו של נח, הרי מצינו במשה, העניו מכל האדם, דכאשר אמר לו הקב״ה (שמות פרק לב פ״י), ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול, אמר משה רבינו עליו השלום (פל״ב), ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, וכתב האריה״ק (שער הפסוקים סי׳ ו) שמשה רבינו הוא נח, ובאמרו מחני נא מספרך תיקן את פגמו של נח שלא התפלל על בני דורו. ע״ש. ובדרך רמז י״ל שמחני היינו מי נח, כי משה תיקן העוון שדבק בנוח במי המבול, ועל כל פנים נח הוא משה הוא העניו מכל אדם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה