הסכמת המלאכים
הסכמת המלאכים
בבא (פרק י פכ״א), ויהי חושך על ארץ מצרים וימש חושך. ע״כ. ואיתא במדרש, שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו, כי כאשר אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים שהמצרים ראויים ללקות בחושך הסכימו כולם כאחד ולא מרו את דברו. עכ״ל.
יש לתמוה מה הרבותא ומה החידוש בכך שהסכימו המלאכים כולם כאחד להי״ת.
התשובה היא, אומר המלבי״ם, ששלושה הבדלים בין דיני ממונות לדיני נפשות, באחרונים מתחילים לשאול מן הצד, מצעיר הדיינים, כדי שיחווה דעתו באורח חופשי מבלי להיות תלוי בדעת זקן הדיינים, בעוד בממונות שואלים ראשונה את הזקן לדעתו.
זאת ועוד, בדיני נפשות מתחילים לדון בתחילה בצדדי הזכות ורק לאחר מכן בצדדי החובה, ובנוסף, בדיני נפשות כולו חייב זכאי, ר״ל, אם כל הדיינים אמרו חייב יוצא בעל הדין זכאי.
מכיון שכך, כאשר שמעו הדיינים שהשי״ת, שהוא אב״ד של מעלה, חווה דעתו ראשונה, וכמו כן, מתחיל מיד בחובתם של מצרים, ראויים ללקות, הסיקו המלאכים שהדינים כאן אינם כדיני נפשות רגילים, וכך יכולים הם להסכים פה אחד לחייב את המצרים, שכן אילו היה הדין דין נפשות לא היו יכולים להכריע כולם לצד חובה, כי כולו חייב זכאי, ואז היו המצרים יוצאים זכאים ואי אפשר היה להענישם במכת חושך, ועכשיו שאין כאן דיני נפשות, ממילא הסכימו המלאכים פה אחד ולא הימרו את דברו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה