צפרדעי פרעה ובהמות השדה
צפרדעי פרעה ובהמות השדה
בוארא (פ״ח פסוק ח), ויצעק משה אל ה׳ על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ע״כ.
העלה הכלי חמדה שתי תמיהות, האחת, מה עניין לצעקתו של משה על הסרת הצפרדעים מה שלא היה בשארי המכות שבאו עלי פיו ויצאו על פה, והשניה, מדוע נאמר אשר שם לפרעה, והרי גם לעבדיו שלח ה׳ צפרדעים, כמו שנאמר ממני ומעמי.
יישב זאת הכלי חמדה, ע״פ מה שדרשו חז״ל, שאותן הצפרדעים שעלו לתנורים לא נדחו בחומם ממקומם, ומסרו נפשן על קידוש ה׳, והיו נאמנות בשליחות לבלתי צאת משם עד שפרעה יישבר, ועל כן לא מתו מחום האש.
והנה, בעת שנגזרה מכת הצפרדעים, נאמר בך ובעמך יעלו הצפרדעים, ובעת שירדו לתוך התנור לא נאמר כי אם בתנוריך, ולא כתיב בתנורי עבדיך, ורואים מזה שעלו רק לתנור של פרעה לבדו ולא לתנור של עבדיו, והנה מצינו בפרק שירה, ששירת הצפרדעים היא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיינו לפי שמסרו נפשן על קידוש ה׳ ולא מתו.
משום הכי, שמסרו הצפרדעים שבתנור של פרעה נפשן על קידוש ה׳, לכן לא היה למשה לבדו רשות עליהן להסירן והיה צריך לצעוק לה׳, והשתא מובן נמי מדוע לא נאמר אשר שם לפרעה ולעבדיו, כי לא היה צריך לצעוק אלא עבור הצפרדעים שמסרו נפשן בתנור פרעה, אבל בתנורי העבדים לא נכנסו.
במכת דבר כתיב (פרק ט פסוק ג), הנה יד ה׳ הויה במקנך אשר בשדה. ע״כ.
ושאל הכלי חמדה, מדוע כתוב במקנך אשר בשדה, והרי גם מקנה הבית מתים, ותירץ ע״פ מה שאמור בב״מ (דף לו ובתוס׳), שלפי אביי שומר שמסר לשומר חייב משום שיכול המפקיד לומר שפשע השומר הראשון במה שמסר לשומר השני, משום שההבל של בית השומר השני מזיק יותר, ולפי״ז מובן דבשלמא על המקנה אשר בבית המצרים היו יכולין למצוא מענה אף שראו שלא מת ממקנה ישראל עד אחד, דהיינו משום העיפוש אשר בבית המצרים מחליים, כך שהיו מכחישים את המופת שהפליא בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל.
אולם, כאשר ויהי בהיותם בשדה, שניהם על חלקה אחת, ושם הפליא ה׳ בין מקנה ישראל לבין מקנה מצרים ולא מת ממקנה ישראל עד אחד, שפיר ראו כולם כי יד הייתה זאת להמם את בהמתם של המצרים מהומה גדולה בגלל ישראל:
תגובות
הוסף רשומת תגובה