זכור ושמור בדיבור אחד
זכור ושמור בדיבור אחד
ביתרו (פרק כ פ״ח), זכור את יום השבת לקדשו. ע״כ. ופרש״י, זכור ושמור בדבור אחד, כלומר, בדברות שבספר דברים (פרשת ואתחנן) נאמר שמור את יום השבת לקדשו ובדיברות שבפרשתנו זכור, משום שנאמרו בדיבור אחד.
הנה ישנם אנשים הרוצים להבדיל בין הזכור והשמור.
העני מעדיף את השמור, שכן איננו מנהל עסקים גדולים ולא איכפת לו במה שאינו עובד בשבת, ואולי אפי׳ חוסך מעט כסף בשביתתו, אבל קשה לו מאוד לקיים זכור, לפי שאין לו ממון כדי לקנות יין ומטעמים לזכור את השבת ולכבדו.
העשיר הפוך ממנו, הזכירה קלה לו עד למאוד, ויכול לקיימה לכל פרטיה, במאכל ובמשקה ושאר מיני תענוגים, אבל מאידך אינו חפץ בקיום השמור כיון שהשבתת עסקיו הגדולים בשבת קשה עליו.
לפיכך אמרו חכמינו ששמור וזכור בדיבור אחד נאמרו, ואינם ניתנים כלל וכלל להבדלה, וכך העשיר מחוייב לקיים גם את השמור, ובו בזמן גם העני את הזכור, ע״י שהעשיר יסייענו בזאת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה