ויך את המצרי
ויך את המצרי
בשמות (פרק ב פסוק יב), ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול. ע״כ.
ותמה הכלי חמדה, איך עשה משה רבינו הדבר הזה לשפוך דם נקי ולהרוג את המצרי, והרי דין הוא שעכו״ם אין מעלין ואין מורידין, כלומר, אין מסייעים להם אך גם אין הורגים אותם בידיים, ואם כן, אף כי לא היה מוטל על משה להציל את המצרי מיד מי שהיה רודף אחריו, מכל מקום אין בידו רשות להורידו לבאר שחת ולהמיתו.
וביאר, כי יען המצרי היה משתעבד ביהודי בעבודה קשה מאוד, נעשה המצרי כרודף אחר הישראל כך שניתן להצילו בנפשו, אך קשה, דבסנהדרין (דף עב ע״ב) אמרו שאסור לחתוך העובר במעי האשה המקשה לילד כדי להציל את האשה, אף דהוי האי עובר רודף לאשה, משום שגזירת מלך העולם היא על האשה בהקשותה בלדתה, ומן השמים הוא דקרדפי לה, וא״כ ה״ה צריך להיות בנדון דידן, שכן ה׳ כבר הבטיח לאברהם שגר יהיה זרעו ועבדום ועינו אותם, ומן השמים רדפו את הישראל המשועבד ולא המצרי רדף אחריו.
אכן, הנדון למעשה כללי הרבה יותר, כיצד ייתכן שה׳ בא בטרוניא על בריותיו שמצרים לישראל, בעוד ה׳ הוא שגזר את הגזירה שישראל ייפגעו מאותם גויים, והשיבו על כך, שאף כי אמר אלוקים שיהיו ישראל משועבדים לפרעה במצרים, מה שהקשו והוסיפו עוד בעבודת פרך לא פקד ה׳ עליהם, ולכן גם, כידוע, היו ישראל במדבר מאתיים ועשר שנה במקום ארבע מאות, והוסיף הכלי חמדה לטעון, דאי אפשר לומר שחפץ הקב״ה לימחה את זכר שארית ישראל וצווה להשליך הבנים היילודים מבני ישראל היאורה, ואלו צאן מה חטאו להכרית מארץ זכרם.
משום שכך, משה רבינו שפט בצדק את אותו מצרי למיתה, בראותו את כובד העבודה שהשית על הישראלי, עבודה קשה הנחשבת כרדיפה, כי לא משמים רדפו את אותה רדיפה, אלא הוסיף אותה המצרי מדיליה כך שניתן היה לעשות הצלה בנפשו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה