צדדים בחלב עכו״ם

 צדדים בחלב עכו״ם

בשמות (פ״ב פ״ז), ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד. ע״כ. פרש״י, שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה. עכ״ד. וכ״א במסכת סוטה דף יב, ומשמע שחלב נכריה מותר, אף אם מטמטם את הלב, וכ״כ הרמ״א, ונראה ללבן את נושא חלב עכו״ם, הגזירה לגביו והחילוקים השונים.

איתא בע״ז (דף לה ע״ב), דחלב עכו״ם אסרוהו חכמים משום חשש תערובת חלב טמא, ואף בגבינה חיישינן לחלב טמא, אף שאין חלב טמא עומד, שמא נשאר בין הגומות שבגבינה. ע״ש. ודנו רבים ונחלקו בזה, עד היכן החשש עומד, האם גם היכא שישנן סיבות רבות וטובות שהגוי אינו מערב כלום, והאם גם במוצרים שונים שאינם חלב וגבינה שלגביהם היה החשש המקורי.

המרדכי (ע״ז סי׳ תתכו) הביא מחלוקת בחלב שחלבו עכו״ם ואין ישראל רואהו כשאין בכל העדר שום בהמה טמאה, דיש שהתירו משום דאיתא בגמ׳ בדף לט ע״ב, ת״ר יושב ישראל בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב ומביא לו ואינו חושש, היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי, לעולם דאיכא דבר טמא וכי קאי חזי ליה וכי יתיב לא חזי ליה, מהו דתימא כיון דיתיב לא חזי ליה ניחוש דלמא מייתי ומיערב ביה, קמ״ל כיון דכי קאי חזי ליה אירתותי מירתת ולא מיערב ביה. ע״כ. הרי דאם אין דבר טמא בעדר פשיטא דמותר, אך המרדכי כתב שדברי טעות הם, דכוונת הגמ׳ שאם אין דבר טמא פשיטא שמותר כאשר הישראל יושב בצד עדרו, אך כשאינו יושב אסור.

בשו״ת הרשב״ש (סי׳ תקנד) דן בגוונא שאין בהמה טמאה בכל העיר, וכתב להתיר, והפרי חדש (יו״ד סי׳ קטו סק״ב) פסק כן למעשה, והרדב״ז (שו״ת סי׳ אלף קמז ח״ד סי׳ עה) גם הקל, ויסוד סברתו היא שאיסור חלב עכו״ם אינו בבחינת גזרה כללית, ולא הוי דבר שנאסר במניין, כך שכל איסור אינו אלא כאשר אכן יש חשש לתערובת חלב טמא.

עו״כ שם בשו״ת הרשב״ש להקל כשהחלב הטמא ביוקר, דכיון דדמי הטמא יתירים על דמי הטהור, אין לחוש לערוב טמא בטהור, וכ״פ הפ״ח ביו״ד סי׳ קט וסק״ו, וכללא דמילתא, דנחלקו המפרשים והפוסקים בהגדרת האיסור, האם אסרו חכמים מסברא מתוך חששם לחלב טמא והוי ספקא דאורייתא, או שמצד דיני ספקות ייתכן להקל, אלא שתקנה וגזירה יש כאן ולא ספק או חשש, דאם מדובר בספק, הרי שבמקום ובזמן שאין ספק, ורחוק מאוד לומר שעירב הגוי חלק טמא בטהור, יש להקל, ואם מדובר בגזירה ותקנה, אין עצה ואין תבונה נגד זה.

אכן נראה במפורש בראשונים שחלקו בעיקרה של סוגיא זו, האם איסור חלב עכו״ם הוא מצד ספק דאורייתא או איסור ודאי דרבנן, דהרמב״ן והרשב״א כתבו, והביאם המ״מ וא״ד, ומ״מ יש מן המפרשים שפירשו שאין הולכין באיסורין אלו של גויים אחר נתינת טעם, שחכמים רצו להרחיק מאכליהם ולא אמרו שיהיה חשש בנותן טעם בדווקא והביאו לזה ראיה. עכ״ד. הרי שחכמים אסרו ממש חלב עכו״ם לעשותו כחפצא דאיסורא, ואף הרמב״ם בפ״ח ממאכ״א (הלכות יז יח) קרא לאיסור חלב עכו״ם איסור מדבריהם ולא איסור תורה, ופליגי על התשב״ץ (ח״ג סי׳ קמג) שכתב, דחלב שחלבו עכו״ם ואין ישראל רואהו אינו מתקנת חכמים וגדריהם אלא ספקא דאורייתא.

גם החזו״א והחת״ס עמדו משני צידי המתרס, כי הנה החת״ס (יו״ד סי׳ קז) כתב, דלאחר שנאסר חלב עכו״ם נעשה החלב הטהור עצם האיסור אף אם אין בו שמץ חלב טמא, ופירש עפי״ז דבאמת לא חיישינן בגבינה שמא הגוי עירב חלב טמא, דלמ״ל לערב חלב טמא ולהפסיד בכך את איכות הגבינה שלו, אלא דבאמת חיישינן לחלב טהור בין הגומות שהוא עצמו נאסר, אך החזו״א ביו״ד סי׳ מא (אות ד) פליג עליה, וס״ל שכל איסור חלב עכו״ם אינו אלא משום חשש לחלב טמא, ומשום כן הסיק החזו״א כשיטת הפ״ח דכאשר אין מקום לחשוש לעירוב חלב טמא, אין איסור בחלב עכו״ם.

הוסיף לחדש החזו״א, דיש להקל גם היכא שיש פיקוח ממשלתי כך שהמערב חלב טמא בטהור יקנס ויקפח פרנסתו, ונראה שעדיף זה טפי מאשר האופן של הפ״ח שאין מין טמא בעדר או בעיר, כי פיקוח דומה ממש לישראל העומד שם דמירתת מיניה, והנה יש שדנו האם ניתן להקל באופן שמצלמות וידאו במעגל סגור מצלמות המתרחש במחלבה, ודנו והתפלפלו בגדרי עדות וראיה שעל ידי מצלמות, ומיהו נראה פשוט שנדון זה כלל אינו רלוונטי, דהרי לא בגדרי עדות עסקינן הכא, אלא כל שהגוי מירתת, ובמצלמת וידאו מירתת ביותר, ניתן להקל בחלב עכו״ם לפי החזו״א.

עוד דנו לגבי אבקת חלב נוכרי האם דינה כמו חלב, ובשו״ת הר צבי (יו״ד סי׳ קג קד) כתב להקל, וצירף בזה טעמים רבים, ומכל מקום עיקר הנדון הוא האם האבקה נכללת בכלל הגזרה על החלב, כי אין לטעון דהולכים אחר תחילתו של המוצר שהיה חלב, שהרי נחלקו הראשונים לגבי חמאה האם הינה בכלל הגזירה, הרי שהולכים אחר המוצר הסופי, והנה ודאי עיקר הקולא באבקת חלב הוא כלפי צד הגזירה והתקנה שבאיסור חלב נוכרי, אבל ביחס לחשש וספק האיסור דאורייתא אין להקל, כי אם במקומות שבלאו הכי אין כ״כ חשש כפי שנתבאר: