איוועד לכם שמה
איוועד לכם שמה
בתצווה (פרק כט פסוק מב), עולת תמיד לדורותיכם פתח אוהל מועד לפני ה׳ אשר איוועד לכם שמה לדבר אליך שם. ע“כ.
ופרש״י, אשר איוועד לכם, כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבא. ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחושת היה הקב״ה מדבר עם משה משהוקם המשכן. ויש אומרים מעל הכפורת, כמו שנאמר (פרק כה פכ״ב) ודיברתי איתך מעל הכפורת, ואשר איוועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח אלא על אוהל מועד הנזכר במקרא. עכ״ל.
כלומר, יש שלמדו מכאן שהיה הקב״ה מדבר עם משה מעל מזבח הנחושת, שהוא פתח אוהל מועד המוזכר קודם בפסוק, והמילים שמה ושם מוסבות עליו. ויש שסוברים שהיה מדבר מעל הכפורת, ומה שכתוב כאן שמה ושם אין זה מתייחס לפתח אוהל מועד, אלא רק למילים אוהל מועד, והכוונה לבין הכרובים שבתוך האוהל.
והנה, לדעה הראשונה שהביא רש״י שהיה ה׳ מדבר עם משה מעל מזבח הנחושת שבחצר המשכן, אין הכוונה שמשם ממש הגיע הקול, שכן כתוב מפורש בפרק כה (פכ״ב) ודיברתי איתך מעל הכפורת מעל שני הכרובים. אלא, הכוונה לדעה זו שהקול היה יורד מהשמים על הכפורת, ומשם היה יוצא החוצה אל מעל מזבח הנחושת.
ואכתי קשה, שהרי בספר במדבר (פרק ז פסוק ט) נאמר, ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר איתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת, הרי שמשה נכנס אל אוהל מועד פנימה כדי לשמוע את דבר ה׳, וכיצד זה מסתדר עם כך שהקב״ה דיבר עם משה כשהוא בחצר המשכן אצל מזבח הקטורת.
ואפשר לומר, ע״פ מה שהביא רש״י בסוף פרשת פקודי (פרק מ פסוק לה), שכתוב אחד אומר (שם) ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן, וכתוב אחד אומר (במדבר פרק ז פסוק ט) ובבוא משה אל אהל מועד לדבר איתו, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן. אמור מעתה, כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא. נסתלק הענן, נכנס ומדבר עימו. ופירשו המפרשים, שמיד לאחר הקמת המשכן, בשמיני למילואים, שכן עליו הענן כדי להראות את חיבת הקב״ה לישראל, ולא היה יכול משה להיכנס. רק לאחר מכן נסתלק הענן מתוך האוהל והחל שוכן על הארון, כמש״כ ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת, ואז כבר היה משה נכנס לאוהל מועד, כמש״כ ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר איתו.
ואם כן, יש לומר שהפסוק כאן שאומר שהיה משה נמצא במקום מזבח הנחושת, אינו מוסב אלא על זמן הקמת המשכן, בשמיני למילואים, שאז היה הענן על גבי אוהל מועד ולא יכול היה משה להיכנס. אז, ורק אז, היה הקב״ה מדבר עם משה מעל גבי המזבח שבחצר.
וכן משמע גם בספרא, בתחילת ויקרא, דאיתא שם על הפסוק הסמוך (פסוק מג), ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, עתיד אני להתוועד להם ולהתקדש בהן, אימתי היה זה, יום שמיני למילואים, שנאמר וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם. ע״ש. הרי שאותו פסוק שבו נאמר שדיבר ה׳ עם משה מעל מזבח הקטורת, אכן מדבר על יום חנוכת המשכן.
וכן דרשו בגמרא בזבחים, דף קטו ע״ב, על המילים ונקדש בכבודי, אל תקרי בכבודי אלא במכובדי, ששמו של הקב״ה יתקדש במיתת בני אהרון, כאן רמז לו מיתת בני אהרון ביום הקמת המשכן. ועכ״פ, משמע שנועדתי שמה, מקום המפגש עם משה, יהיה במזבח הנחושת, כאשר ונקדש בכבודי, דהיינו בזמן הקמת המשכן.
ומיהו, בלשון הברייתא שהיא המקור לדעה שמביא רש״י, לא משמע שהכוונה רק לזמן הקמת המשכן אלא לכל הזמן שהיה המשכן קיים. ולפי״ז התירוץ אינו, וצלע״ב:
תגובות
הוסף רשומת תגובה