תשובת ה׳ לשטן

 תשובת ה׳ לשטן

בוירא (פרק כב פסוק א), ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. ע״כ. והביא רש״י, יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב. עכ״ד.

והקשה הכלי חמדה, מה תירוץ השיב ה׳ לטענת השטן, והא סוף סוף אברהם אבינו ע״ה לא הקריב קרבן להי״ת, ומעשה זה בפני עצמו היה לכאורה שלא כראוי, ומיהו, כפי שיתבאר, ה׳ באמת השיב תשובה ניצחת לשטן.

 הנה בפרשת לך לך (פרק יד פסוק יח) איתא, ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו׳ ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו׳ קונה שמים וארץ, ורש״י כתב, לחם ויין, ומדרש אגדה רמז לו על המנחות והנסכים שיקריבו בניו שם, והדבר טעון ביאור.

קי״ל דב״נ מקריבין קרבנות, אך רק עולות ולא שלמים, אותם מקריבים רק ישראל, וכך פסק הרמב״ם (פ״י מהלכות מלכים ה״י), וטעם הדבר, כפי שכתבו המפרשים, דבני נח אינם שייכים אלא בקרבנות שהן כולן כליל, שעולים לגבוה לבד, אבל שלמים שיש בהם אכילת כהנים ובעלים ואכילתן הוא עבודה, דאמרינן משלחן גבוה קא זכו, בזה אין אומות העולם נכללין, ועניין זה הוא שהשי״ת ברא את עולמו בכוחות הטבע, והעוה״ז מתנהג על פי הטבעי ומשטרי השמים, אך ישראל קיבלו תורה ומצפה מהם ה׳ ללכת בדרכיה ובדרכיו ולהנשא מכוח הטבע, להיות מושגחים ומדובקים בה׳ לבדו, וכבר אמרו חז״ל בפרקי אבות רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, וזכות הוא מלשון זך, רוצה לומר, כדי לזכך את ישראל נתן להם התורה ומצוותיה.

לעניין זה רמז מלכי צדק מלך שלם שהוציא לחם ויין, דלחם רומז לשתי הלחם בעצרת שהוא הקרבן היחיד שאין ממנו לגבוה כלום, דקי״ל הכבשים אינם מעכבים את הלחם, ובא בפני עצמו, והוא קרבן שכולו לאכילת כהנים, ודבר זה רומז לכך שע״י התורה ניתן להקריב קרבן כי האי שכולו לאכילת אדם ואף על פי כן הוא קרבן גמור, ואם כן, יין הוא להיפוך, שאין להדיוט ממנו כלום רק אכילת גבוה, וזהו שרמז מלכי צדק שבניו יהיו מקריבים לחם ויין, וכמו שהיין קרבן כליל לה׳ כך הלחם אף שאין למזבח ממנו כלום, ועל זה ברך את אברהם ברוך אברהם וכו׳ קונה שמים וארץ וכו׳, שהיה עושה מהארץ שמים, דהיינו מקדיש הגשם להיות רוח.

וכל דברים אלו מרומזנים בתשובת השי״ת לשטן שטען על אברהם על שלא הקריב קרבן לה׳, כי השיב לו ה׳ שלא עשה אברהם ולא כלום בשביל בנו, והראיה שאם היה מתבקש להקריבו לפני ה׳ היה עושה זאת, ולכך גם מה ששמח את עצמו בבנו הוא בשביל שזכה לקיים בזה רצון ה׳ ומצוות ה׳, ושנעשה נס ונתגדל שם ה׳ באמצעותו, והוא הוא הקרבן האמיתי בבחינת הגשם שנתקדש שנעשה לרוח, כי דין משתה לאדם כמו דין הקרבה למזבח כאשר החומרי מתקדש להיות כליל לה׳: