זמן הדלקת נרות חנוכה

 זמן הדלקת נרות חנוכה

תניא בשבת (דף כא ע״ב), מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. ע״כ. ונחלקו הראשונים בביאור הדברים, מה הכוונה משתשקע החמה, דלשון הרמב״ם (פ״ד ה״ה) היא כך, אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. עכ״ד. ומשמע שהכוונה לתחילת השקיעה דהיינו עם שקיעתה, אך הטור (סי׳ תרעב) כתב, מצותה מסוף שקיעת החמה, וכ״כ השו״ע (שם ס״א), ואכן משמע בב״י שכן הבין גם בדעת הרמב״ם, אמנם הגר״א הכריע כשיטת הראשונים דיש להדליק עם השקיעה ולא לאחר צה״כ, וכ״כ הפרי חדש, אלא שבערוך השלחן (שם ס״ד) איתא דרוב העולם נוהגין כדעת השו״ע להדליק בצאת הכוכבים, ועכ״פ זוהי פלוגתת הראשונים.

אולם, גם כיום ישנם מנהגים שונים, מחודשים לכאורה, שאינם כאף אחת מדעות הראשונים, לא בזמן השקיעה ולא בזמן צה״כ, דהנה החזו״א נהג להדליק כעשרים דקות לאחר השקיעה, וכמוהו נהגו עוד רבים להדליק זמן מה לאחר השקיעה, כגון ר׳ אהרון קוטלר, ובאגרות משה (או״ח ח״ד סי׳ קא א״ו) כתב שיש להדליק כעשר דקות לאחר השקיעה, ונראה שאף שנקטו האחרונים שדעת הגר״א הינה להדליק בשעת השקיעה, וזאת ע״פ דבריו בביאור הגר״א (סי׳ תרעב סק״ב), שמא מנהגו היה אחרת, כמש״כ במעשה רב (אות רלה), זמן הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה קודם צאת הכוכבים על כן מדליקין קודם תפילת מעריב. עכ״ד. וקשה שלא להבין בלשון משתשקע החמה קודם צה״כ או קודם ערבית כמו המנהג להדליק זמן מה לאחר השקיעה.

באמת, פשר מנהגו של החזו״א להדליק בין השקיעה לצה״כ, כנראה מיוסד על כך שמצוות נר חנוכה אינה תלויה ממש ביום ולילה כמו כניסת ויציאת השבת, ק״ש וכדו׳, אלא בתקנת חז״ל לגבי פירסום הנס, ופירסום נס קיים בעיקר משעת צה״כ עד שתכלה רגל מן השוק, וא״כ, יש מקום גדול למנהג החזו״א לא להדליק בשקיעה שאז עוד אור ואנשים בעיסוקיהם, כלשון החזו״א עצמו שרגא בטיהרא מאי אהני, ומנגד לא להדליק ממש בצאת הכוכבים שאז מפספסים קצת מזמן פירסום הנס, אלא קודם צאת הכוכבים כדי שבשעת פירסום הנס יהיו הנרות כבר מודלקים ועומדים ומפרסמים נס חנוכה.

עו״כ הרמב״ם והשו״ע (שם ס״ב), שאם שכח או הזיד, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, אך אם לא הדליק עד שתכלה רגל פליגי בה הראשונים, דלפי הרמב״ם שוב אינו מדליק, ולפי הטור בדיעבד מדליק והולך כל הלילה עד עלות השחר, וכ״כ השו״ע, ונחלקו בדעת השו״ע האם צריך עכ״פ שיהיו בני הבית ערים, ובכל מקרה, המג״א (סק״ו) והמ״ב (סקי״א) כתבו שיכול להדליק כל הלילה אף בברכה. 

שורש מחלוקת הרמב״ם והטור, לכאורה, שזור כחוט השני במחלוקותיהם לגבי נר חנוכה, כי לרמב״ם נראה שכל מצוות נר חנוכה היא משום פרסומי ניסא, וכמה שכתב בפ״ג ה״ג דתקנו חכמים שבאותו הדור שיהיו מדליקין נרות על פתחי בתיהן, אף שכל דיני הנר כתב בפ״ד ולא בפ״ג, כיון שעניין פרסום הנס הוא מהות נר חנוכה ולא רק כמה גדרי הלכה, ולפי״ז אמת שכאשר אין פרסום הנס, כגון כשכלתה רגל מן השוק, אין כלל מצוות הדלקה, אך לדעת הטור ישנם לכאורה שני דינים בנר חנוכה, האחד הוא זכר לנס, והשני הוא פרסומי מילתא, ומשו״ה גם אם עבר זמן כדי שתכלה רגל מן השוק, הגם שאין כבר פרסום נס, מכל מקום יש עניין להדליק, ואף בברכה, מצד זכר לנס.

זאת ועוד, לכאורה כמו המחלוקת לגבי דין הזמן, כך יחלקו לגבי דין המקום, דלרמב״ם המדליק בפנים כשליכא סכנה אין בו מצווה כלל כיון שליכא פרסומא ניסא, ופרסום הנס לבני הבית אין בו דין פרסום הנס כמו לאחר זמן, ולשיטת הטור דגם לאחר הזמן ישנה מצווה, כן גם בתוך הבית, כי דין פרסום הנס אינו מעכב אלא רק לכתחילה, מלבד דין למעלה מכ׳ אמה דלא שלטא ביה עינא ואף זכר אין בו.

הנה, השו״ע בס״א הביא דיש מי שאומר דאם טרוד הוא יכול להדליק מפלג המנחה, וכמו כן, לדעת הטור שפסקו כמותו, ניתן במקום הצורך להדליק אף אחר שתכלה רגל מן השוק אפי׳ עד עלות השחר, מלבד למהרש״ל שצריך עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כבריש ברכות, ואפשר שההגיון בשתי קולות אלו אחד הוא, דעניין נר חנוכה אינו רק לפרסום הנס אלא גם זכר לנס, וזכר לנס איכא גם בשעות הסמוכות לשעת ההדלקה העיקרית אף בדליכא פרסום הנס, אולם, לכאורה ההדלקה בפלג המנחה עדיפה על ההדלקה לאחר שתכלה רגל מן השוק, כגון בגוונא של טרוד היכול להדליק או כך או כך, ראשית משום שזריזין מקדימין למצוות, ושנית משום שסו״ס בעזרת השמן שייתן בנר, ידלק הנר אף בשעות פרסום הנס, משא״כ במדליק לאחר שתכלה רגל שאין הנר ידלק בשעת פרסום הנס כלל.

ומיהו, יש לערער מאוד על האפשרות להדליק בפלג המנחה, דאף שלא חזינן חולקים לזה, סביר מאוד שרוב הראשונים יחלקו, דאם היו מסכימים שזמן הדלקת נרות יכול להיות מוקדם יותר בדיעבד היו צריכים לומר כן, והלכך אפשר שהדלקה בפלג המנחה לרוב הראשונים לא תועיל, ובלשון הביאור לעיל, לא רק שלא יהא פרסום הנס, אלא גם לא זכר לנס חנוכה.

זאת ועוד, נראה ברור שכיום המציאות של שלטא ביה עינא ופרסום הנס שונה עד למאוד, דאין להשוות רחוב צר בעיר עתיקה ולרחוב סואן ורחב בעיר מודרנית, ויש לדון אילו גדרים מהלכות נר חנוכה יכולים או צריכים להשתנות מחמת כן, כי לא מצינו בנר חנוכה חריגים כדוגמת מה שמצינו בסוכה כ׳ אמה או מבוי שהוכשרו באופנים ששלטא ביה עינא, והבדל נוסף בין המציאות כיום למציאות בעבר אינו רק במקום פרסום הנס אלא גם בזמן, דבעבר משהחשיך אכן כלתה רגל מן השוק בגלל בעיות תאורה וכדו׳, אך בזמננו הרגל איננה כלה עד שעה מאוחרת, ויש מי שיאמר שדווקא בשעה המוקדמת פחותים האנשים ברחוב מאשר בערב, ומבחינה זו עדיף זמן המאוחר קצת מזמן שכלתה רגל מאשר פלג המנחה.

על כן נראה, שכאשר מדובר בזמן לא רב מדי לאחר זמן שכלתה בו רגל, כך שברור שבמציאות ישנו פרסום נס, עדיף להעדיף להדליק בשעה זו מאשר בשעה המוקדמת לשקיעה, אולם, כאשר מתאחר מאוד מזמן שכלתה בו רגל, כך שאפי׳ במציאות כיום כלתה הרגל ברחוב, וצריך להגיע להיתרים מצד פרסום הנס או זכר לנס כלפי בני הבית, יש להעדיף הדלקה בפלג המנחה.

דבר מעניין נוסף לגבי זמני הדלקה, דהנה עולם הפוך ראינו, שהמדליק בזמן כדין צריך שיעור רב של שמן עד שתכלה רגל, ואם לא שם שיעור שמן כנדרש לא יצא, אך מי שאיחר את זמן ההדלקה סמוך לזמן שתכלה בו רגל מן השוק, שיעור השמן שנצרך לו הוא רק עד שתכלה רגל, כך שמי שיש בידו שיעור שמן מועט, דינו יהיה לפשוע ולאחר את ההדלקה כדי ששיעור השמן יספיק לו עד שתכלה רגל, ולא זו בלבד, אלא שנמצא שמעדיפים זמן עד שתכלה רגל מאשר הזמן מתחילת זמן ההדלקה, אף שלא נראה לחלק ביניהם לגבי איכות פרסום הנס, ודבר זה תמוה הוא, ואין לו נימוק כי אם גדרי הלכה: