השמש לרפאות צלעתו
השמש לרפאות צלעתו
בוישלח (פרק לב פסוק לב), ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו. ע״כ. ופרש״י, לשון בני אדם הוא כשהגענו למקום פלוני העיר לנו השחר, זהו פשוטו, ומדרש אגדה ויזרח לו לצרכו לרפאות את צלעתו, כמה דתימא (מלאכי פרק ג) שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו כשיצא מבאר שבע מיהרה לזרוח בשבילו. עכ״ד.
ויש להבין, כיצד דייק רש״י ז״ל מהא דכתיב ויזרח לו השמש שזרחה בעבורו לרפא אותו, והרי רש״י בעצמו כתב שם שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו, וא״כ זריחתה המוקדמת היא משום שקיעתה המוקדמת ומהי״ת לדרוש שזרחה לרפואה.
ביאר הכלי חמדה, כי הנה אמרו בתענית (דף ח), שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא, ופרש״י התם יראי שמי המה שומרי שבת, ועוד אמרו חז״ל בנדרים (דף ח ע״ב) חירגא דיומא מסי, ולכאורה קשה על כך, מדוע אמרו במסכת שבת שדווקא בשבת השמש מרפאה, והלא מרפאה היא גם בשאר ימות השבוע כאמור בנדרים.
בברכות בפרק הרואה (דף נז) אמרו, שלשה מעין עולם הבא, ושנים מאלו השלשה הם שבת ושמש, ולפי״ז נראה דהא דשמש בשבת צדקה לעניים היינו משום שמיוחדת למלאכת הריפוי בשבת, רוצה לומר, הגם שבכל יום חול גם כן השמש מרפאה, אין זריחתה ומטרתה בהכרח לרפאות כי צריך בלאו הכי זריחת השמש להטעים האנשים מעין עולם הבא, אבל בשבת שגם לולא זריחת השמש איכא טעם עולם הבא, מצד השבת, ודאי וודאי שאין השמש זורחת אלא לרפאות בלבד.
השמש אצל יעקב אבינו דומה לעניין זה כשמש בשבת, כי הלא אמרו חז״ל ששלושה טעמו מעין עולם הבא (ב״ב דף יז), אברהם יצחק ויעקב, והלכך לא היה צריך מר לשמש שתטעימו מעין עולם הבא, שכן טעם בלא השמש שנאמר וכי יש לי כל, אלא ודאי זריחת החמה אצל יעקב הייתה דווקא בשביל לרפאותו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה