איש צדיק תמים היה
איש צדיק תמים היה
בנח (פרק ו פסוק ט), אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח. ע״כ. הרי שבריש הפרשה קראהו הכתוב לנח צדיק תמים, ובהמשך, בפרק ז פסוק א, כתבה התורה קצת אחרת, שאמר הקב״ה לנח, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, וצריך להבין מהי המשמעות של שינויי הכינויים הללו.
רש״י בפרק ז פירש בשם בראשית רבה, אהא דאמר הקב״ה לנח רק צדיק ולא צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, וכ״א בגמרא בעירובין (דף יח), ובפרוש המילים בדורותיו ובדור הזה, כתב רש״י דבריו הידועים בריש הפרשה, יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. עכ״ד.
המהרי״ל דיסקין כתב פירוש אחר, בדרך הדרש אך מאוד מתקבל על הדעת גם בפשט, דהנה ידוע ששם צדיק מורה על מי שכובש את יצרו, כדוגמת יוסף הנקרא בפי כל יוסף הצדיק על שם שפטפט ביצרו ועמד בנסיון, ולעומת זאת, שם תמים מורה על חוזק באמונה, דהיינו דרגה של אמונה תמימה (לאפוקי אמונה שאיננה תמימה, המהולה במחשבות חיצוניות וספקנות כזו או אחרת), וכמה שכתוב (דברים פרק יח פסוק יג) תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך, שלא ללכת אחר מעוננים וקוסמים אלא להאמין בה׳ ורק בו, והנה, כידוע, עיקר המכשול של דור המבול היה בעוונות מעשיים של גזל, חמס ומיני קלקולים של עריות וכיו״ב, כי אף שהיו בדור המבול אנשים המאמינים בה׳, במידה זו או אחרת, לא יכולים היו לכבוש את יצרם ולהתגבר עליו, וכמש״כ בסוף פרשת בראשית על דור המבול (פרק ו פסוק ה), וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, דהיינו פגם בעמידה בנסיון ולאו דווקא פגם באמונה, ובאמת בדור זה של המבול נצנץ נח ככוכב המאיר בצדקותו ובכבישת יצרו, כפי שהדגיש הפסוק לגבי נח, צדיק לפני בדור הזה, רוצה לומר בדור המבול.
אולם, על פי חשבון פשוט מגיעים למסקנא הפשוטה שנח חי שנים רבות גם בתקופת דור הפלגה, וחטאם של אלו היה כל כולו חטא של כפירה ומינות, כי רצו לבנות עיר ומגדל, כפי המופיע במפרשים, כדי לרכז שם דעה אחת של כפירה, אי נמי, מגדל כדי להלחם באמצעותו עם הנמצאים בשמים, אי נמי, מגדליהם נועדו להחזיק השמים שלא יפלו, ומכל מקום, כך או כך, אנשים אלו קמו למרוד ולמעול בקב״ה.
בתחילת הפרשה, אלה תולדות נח, נעשה כעין סיכום של חיי נח ופועלו, ועל כן, כיון שנח חי גם בקרב דור המבול וגם בקרב דור הפלגה, תלה בו הכתוב שני כתרים, האחד הוא כתר צדיקות על כבישת היצר בימי דור המבול, והשני הוא כתר תמימות ברקע הכפירה של אנשי דור הפלגה, והדברים מדוייקים היטב גם בלשון הפסוקים, כי נוח היה צדיק בדורו דהיינו דור המבול, והיה צדיק ותמים בדורותיו דהיינו גם דור המבול וגם דור הפלגה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה