בראשית, מהות וציווי

 בראשית, מהות וציווי

בבראשית (פרק א פסוק א), בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. ע״כ. וכתב רש״י הדברים המפורסמים וז״ל, אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות פרק יב פסוק ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהילים פרק קיא פ״ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. עכ״ל.

יש המסבירים כי דרכו של רש״י לומר מילי דאגדתא בדבר חיבת ישראל בריש כל ספר, ובפרט בריש ספר בראשית בהביאו את דברי ר״י אביו, ברם, אף כי כן, קשה לחשוב על שאלה יותר מהותית ועקרונית משאלתו של ר׳ יצחק, וודאי בריש התורה וספר בראשית שתפקידו לוט בערפל, כי מה לתורה, שהינה בפשטות ספר החוקים האלוקי, לספר סיפורים ומעשיות כל כך באריכות.

אכן, לצד שאלה כל כך מהותית ומשמעותית, התשובה שמשיב ר׳ יצחק מתגמדת, כי לא מסתבר שלספר חוקים יתווספו כל כך הרבה פרטים זניחים רק כדי שבין השאר תהיה איזו תועלת בעניין הבעלות על הארץ.

באמת, ההסבר המקובל והמסתבר לכך שהתורה התחילה בבראשית, ובכלל לעצם קיומו של ספר בראשית ועוד חלקי ספרים המספרים בעיקר סיפורים על האבות, השבטים ועמ״י, הוא, שיש ללמוד מאותם ארועים ומעשים כיצד יש לנהוג, ובהתאם גם כיצד אין לנהוג, בראשית בבחינת ספר הישר, והאבות בבחינת דמויות מופת, המלמדים את הדרך הישרה והנכונה.

ביאור קצת עמוק יותר של הדברים הוא, שהנה, כידוע, וכפי שטען הרמב״ם במורה, לכל המצוות יש טעם, רוצה לומר, מהות המסתתרת מאחוריהן, תועלת גשמית או רוחנית, אולם ברור שישנם הרבה מעשים בעלי מהויות שאינם מעוגנים בצורה הפורמלית החוקית כמצווה, מאיזו סיבה אשר תהא, שמתוקף המהות שמאחוריהם חייבים לקיים אותם, ודוגמא לדבר היא התשובה, או למשל ת״ת שמעבר לק״ש שחרית וערבית ואכמ״ל.

אם כן, ספר בראשית, ספר הישר, לא בא, על פי רוב, להורות ולמנות את הציוויים הפורמליים, כי הרי אין בו כ״כ כאלה, אלא לספר על אירועים שייתכן ללמוד מהם על הדרך הישרה והטובה שחייבים לילך בה גם אם אינה מעוגנת כמצווה, ובאמת קודם מת״ת הא שקיימו האבות את כל התורה כולה, לא נראה שהיה הדבר מתוקף הציווי, כי לא היה כזה, אלא רק מתוקף המהות והתועלת המסתתרות מאחורי כל מצווה, ומדמויות מופת ומעשי מופת אלו למדים כיצד יש להתנהג, כאמור, אף היכא שאין ציוויים המורים כיצד להתנהג.

עיון נוסף בדברי ר׳ יצחק מראה שייתכן שזו גם כן כוונת דבריו, כי ר׳ יצחק ביאר שהתורה פתחה בבראשית להורות שה׳ ברא את הארץ ונתנה לאשר ישר בעיניו, ולכאורה מילים אלו מיותרות, כי מה לי הא שה׳ ראה את ישראל ישרים, הרי סוף סוף הטיעון הוא שישראל קיבלו את הארץ מה׳ בעלי הארץ, והפרט הנוסף שישראל ישרים בעיני ה׳ אינו רלוונטי, שכן ברור שה׳ מעניק חבלי ארץ ושאר דברים גם למי שאינו ישר בעיניו, כי כיצד לכל אומה ואומה ישנם חבלי ארץ ושאר דברים אם לא משום שה׳ נתנם להם, אף אם אינם נוהגים כשורה.

אלא ודאי נראית כוונתו, שעיקר הטעם שפתחה התורה בבראשית, ללמד שמי שהולך בדרך הישר כפי שהלכו האבות בהמשך ספר בראשית, הוא המקבל את הארץ המובחרת הכלולה בבריאת העולם המפורטת בריש ספר בראשית, וישראל ההולכים בדרך הישר ומקיימים את כל המהויות, אלו המצוות ואלו שאינן מצוות, הם אלו שקיבלו את הארץ: