אלוני ממרא
אלוני ממרא
אברהם אבינו, מספרים חז״ל, נטל עצה מענר, אשכול וממרא על המילה, האם רצוי למול את עצמו או לא. ענר ואשכול ייעצו לאברהם שלא למול, לעומת ממרא שייעץ לו למול, כפי שציווה ה׳.
אברהם לבסוף, כידוע, קיים את מצוות המילה. צריך להבין מדוע עשה כן אחרי שבא בעצה עם חבריו, והרי טובים השניים מן האחד ויחיד ורבים הלכה כרבים, ועצת הרוב הייתה להשתמט מהמצווה. אם כן, לא מובן מפני מה לא הקשיב אברהם לדעת הרוב.
בכלל יש להבין מדוע אברהם צריך ליטול עצות. בנסיון של אור כשדים, אברהם לא נטל עצה. בנסיון הקשה מכל, עקידת יצחק, אברהם מיד נענה ללא שום התייעצות. בנסיון לך לך מארצך, לא נטל עצה.
נראה כי אברהם אכן לא צריך לעצות כדי לשמוע בקול ה׳. את מה שה׳ מצווה אברהם מקיים, גם אם לא שמע אף אחד מחבריו שתומך בכך. יתר על כן, רואים לגבי מילה שגם אם רוב היועצים מתנגדים, אברהם לא חש להם. מן הסתם הוא הדין גם אם ההתנגדות היא בפה אחד. לכן אברהם לא נטל עצות ברוב נסיונותיו, ולעצת הרוב במילה לא שאה.
עדיין לא ברור מדוע נטל אברהם מלכתחילה עצה מענר, אשכול וממרא. מדוע נטילת העצה הייתה דווקא לגבי המילה, ומה העניין בנטילת עצה אם בלאו הכי לא עומדים להתייחס אליה.
הייחוד של מצוות המילה, נראה, הוא ההשלמה של האדם להיות שותף ובעל ברית עם הקב״ה. אמנם תינוק בן שמונה ימים פחות מודע לתהליך המשמעותי, האדיר והמאדיר שהוא עובר, אבל אדם בוגר וכ״ש אברהם אבינו, מודעים לכך מאוד.
אברהם הבין את העלייה במעמדו לכשימול. הוא הבין שהוא הולך להיות בן ברית עם ה׳, אך הבין וחשש גם שהעלייה שיעלה בה תגרום לו ח״ו לגבהות לב. אברהם חשש מגאווה שעשויה להיות נלוות למילה, ולכן מיד פעל כדי לסכל אותה מלכתחילה. לכן אברהם נטל עצה.
כאשר ביקש עצה משלושה אנשים, התגבר באברהם רגש הענווה, כי הנה הוא עושה עצמו כמי שזקוק לשמוע דעות של אחרים, וכך מנע מלכתחילה כל אפשרות של גבהות לב. כך לא הייתה למעשה משמעות לתשובה שהשיבו חבריו לאברהם. המטרה הייתה בעצם השאלה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה