עושי המלאכה שוקלי הכסף
עושי המלאכה שוקלי הכסף
במגילת אסתר (פרק ג פ"ט), אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך וכו' ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. ע"כ.
ושואלים העולם מה הפשט בדין הדברים בין המן ואחשוורוש, במה שאמר המן עשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך, מיהם אותם עושי מלאכה ולשם מה נצרכים, ובמה שענה אחשוורוש להמן הכסף נתון לך, בעוד הכסף עדיין אינו שייך לאחשוורוש, וא"כ אינה מובנת בהקשר זה לשון נתינה.
ומביאים בשם ר"ש איגר כך, דהנה איתא בגיטין בפרק הניזקין (דף נה ע"ב), ג' גזירות גזרו, גזרתא קמייתא כל דלא קטיל ליקטלוהו, מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע זוזי, בתרייתא כל דקטיל ליקטלוהו, והביאור בגזירה האמצעית הוא שהריגת ישראל הייתה כל כך מקובלת, ונחשבה אולי אפי' כהנאה, כך שהשלטונות היו גובים עליה מיסים, ד' זוזי על כל ישראל שהורגים.
ומעתה זה"פ בכספים שהבטיח המן לאחשוורוש, שכל מי שיהרוג ישראל, דבר נאה ומתקבל, ישלם כספי מיסים אשר ילכו למלך ולאוצרו, והיינו עושי המלאכה, עושי מלאכת הריגת עמ"י ח"ו, והם ישקלו כלומר ישלמו את כספי המיסים.
על זאת עונה אחשוורוש להמן, הכסף נתון לך, כלומר, כספי המיסים שברגע שיתחייבו בהם יהיו שלי, מיד ינתנו לך:
תגובות
הוסף רשומת תגובה