כל הדבר הקשה ולא הגדול
כל הדבר הקשה ולא הגדול
ביתרו (פרק יח פסוקים כב וכו), ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם וכו׳ ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטון ישפוטו הם. ע״כ.
שאלו רבים, מדוע בפסוק כו שינה הכתוב ואמר את הדבר הקשה יביאון אל משה, בניגוד למש״כ בפסוק לפניו, כל הדבר הגדול יביאו אליך, והשיב על כך המהרי״ל דיסקין, בביאור חילוקי דעות בעניין זה שהיו בין משה ליתרו.
הנה, החילוק בין דבר הגדול ובין דבר הקשה הוא פשוט, דדבר הגדול הוא ריב בכמות, כלומר, מבחינת האיכות והקושי הדיני והמשפטי אין בו שום דבר נוסף, אלא מתייחד בהיותו עוסק בכמות רבה של ממון הרבה וכדו׳, והמנהג בעולם, לכל הפחות באותה העת, היה למסור משפט זה לערכאה גבוהה בה יושבים השופטים המובחרים ובעלי הדעה הרחבה ביותר, כי לא דומה למשפט קטן ומעט הכמות הנעשה גם בערכאות נמוכות ובאנשים רגילים.
על יסוד הגיון זה, אמר יתרו, כל הדבר הגדול יביאון אליך וכל הדבר הקטון ישפטו הם, ברם, משה רבינו ע״ה, נהג בזה על פי היסוד המוסרי שבתורה המורה שלא לחלק כלל וכלל בין משפט קטן וגדול, כמש״כ בגמ׳ בסנהדרין (דף ז), אמר ר׳ שמואל בר נחמני, כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה נוטל ממנו נפשות, שנאמר אל תגזול דל וגו׳ כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש, וכדאיתא שם בדף ח, דין פרוטה כדין מאה, והלכך כל דיין בישראל שנתמנה על ידי משה רבינו, כך שהינו בר סמכות, כמו שיכולים היו לסמוך עליו לגבי דין בכמות מעטה, כן הדין לגבי דין רב הממון.
אם כן, אין נפקא מינא בין שום דין, בסכומים הגדולים שבגדולים או הקטנים שבקטנים, אלא רק בדבר הקשה בעיון, בעמקות ובידיעת הדין, ר״ל לא בכמות כי אם באיכות, דאין הדיין הפשוט יכול לרדת לעומק הדין ולברר וללבן הדברים, ואכן זהו שאמר הכתוב כל הדבר הקשה יביאון אל משה, כי כל דין קשה הגיע אל משה אף שהינו קטן שבקטנים.
סומכות לדבר גם בספר דברים, כקטן כגדול תשמעון והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אליי ושמעתי, היינו, שוב, קשה ולאו דווקא גדול:
תגובות
הוסף רשומת תגובה