כנוא כינאתי

 כנוא כינאתי

שאלו רבים, על מה סמכו העולם שנוטלים אנטיביוטיקה נגד חיידקים, והא מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא חיידקא סומק טפי, כההיא דסנהדרין (דף עד).

אכן, הקיצור חיי אדם הקשה כן, ותירץ דאין על השמדת חיידק שם הריגה כלל, כיוון דאינו פרה ורבה מזכר ונקבה אלא נחלק, כדאיתא בפ״ק דשבת לגבי ההורג כינה בשבת דשרי מהאי טעמא (באמת יש לפלפל גם לגבי הרוצח כינה בשבת, מדוע לא החשיבו הש״ס לאופן של קים ליה בדרבה מיניה בגוונא שהכינה הייתה של חבירו והפסידו ממון ברציחתה, וצ״ע ואכ״מ), ואף כי דשו בכך פוסקי הזמן ע״פ מיני מחקרים וחכמות שווא שכינה פרה ורבה, הכא שאני, כי אף אם אין הכינה נחלקת, בכל אופן לכו״ע החיידק נחלק כמו שהחרדקי״ם מחלקים מכלל ישראל ואף נחלקים זה מזה בתעתועיהם, ולכן שרי להרוג חיידקים ודומיהם ואין לחשוש לדמם, כך בפשטות.

אלא שיש להעיר בזה, דהא דאינו פרה ורבה לא שייך כלל לעניין שם רציחה, כי אם רק לעניין מלאכת שבת, דבהלכות שבת ילפינן לה משחיטת אילים במשכן דצורת המלאכה היא דווקא בדבר הפרה ורבה, הלכך אין בהריגת חיידק בשבת מצד מלאכת נטילת נשמה, אבל מכל מקום פשוט שנטילת נשמה בעלמא יש כאן, ונראה שרציחה אינה תלויה במלאכת נטילת נשמה אלא בשם נטילת נשמה, כך שהנוטל נשמת חיידק, מכלל רוצח אינו יוצא.

צד אחר להיתר השימוש באנטיביוטיקה, לפי שלא גרע חיידק מכל הרודף אחר חבירו להורגו דניתן להצילו בנפשו, וכ״כ הגרעפ״ס בשו״ת לבריאות ובהגהות אפצ׳י שם, ובעל הטישו בספר חרון אף, והדבר פשוט בסברא.

ומיהו יש לחלק, דהנה המתרפא באנטיביוטיקה חפץ להציל גופו החולה ועל דעת כן הוא נוטל, אבל יש שכתבו שכל היסוד להיתר להרוג הרודף אינו אלא מדין הצלת נפש הרודף מעבירת הרציחה, וזהו פירוש הלשון מצילין אותו בנפשו, וכמו לגבי בן סורר (ריש הפרק), דאמרה התורה מוטב שימות הרודף בטרם תוכתם נפשו בעבירה משיהא מוכתם בעבירת הרציחה ואז ממילא יתחייב מיתה, ולפי״ז הרי החיידק, שאינו בר עונשין, לא שייך בו האי עניינא דמוטב שימות זכאי ואל ימות חייב, ואין בו היתר דרודף, וע״כ צ״ל דהעולם סומך על הדעה הראשונה שהכל תלוי בהצלת הנרדף.

אמנם נראה להעמיד נוהג העולם על דעת כולם, דס״ל לעולם ששייך חטא ועבירה בבעלי חיים, לכל הפחות בעניין הריגת אדם וכדו׳, ובאמת נראה שדבר פשוט הוא, כי מצינו כן בעניינים שונים, בשור הנסקל ובסוגיא של תקלה וקלון (סנהדרין דף נה), ואפי׳ לדוממים ודאי ישנם חטאים ועוונות כי אחרת לא היה ניתן לפגוע בהם למען האדם, דכבר כתב הר״מ במז״ל מהלכות חובל ומזיק פ״ח (הט״ו) וז״ל, ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי, ועמד אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים פטור, שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם ומצווה רבה עשה שהשליך והושיעם. עכ״ל. והראב״ד חלק ע״ש, ולומר שלדוממים אין חטא ועוון ובכל אופן ניתן רשות לפגוע בהם, הוא מן הנמנעות.

ואכתי צ״ע טובא במנהג ליקח אנטיביוטיקה, והרי כיון שנתנה רשות לאנטיביוטיקה להשחית שוב אינה מבחינה בין חיידק צדיק לרשע, ולא מסתבר שיהא מותר כי האי גוונא, דכבר טען אברהם לבוראו הגוי גם צדיק תהרוג (בראשית פ״כ פ״ד), כי אין זו דרך הבורא, ועל הברואים לילך בדרכו של הבורא כדכתיב והלכת בדרכיו (דברים פכ״ח פ״ט).

(אבל על מה שנהגו בלקיחת פרו ביוטיקה לא קשה כלל, כי באופן זה אינו הורג אף חיידק אלא רק משפר ומחדש חיידקים טובים, ובעניין זה ליכא אחריות כלל כלפי הפגיעה בצדיקים, כי אם אחריות כללית לגרימת מוות לחיידק בדרך של גרמא אי לא חשיב רודף, וזה פשוט.)

ונראה לומר ע״פ דברי החזו״א (סנהדרין סי׳ כה), דאם חץ נורה והולך בדרכו לפגוע בקבוצת אנשים וניתן להטות החץ באופן שיעוף לצד אחר של הדרך בו הולך אדם אחד, אפשר שמצווים להטות החץ כדי להציל את הרבים (ולכאורה גם להטות לצים לדרך אחר שרי, אף אם כנראה יפגע הלץ בהליכתו באדם תמים אחר ויאכל לו את הראש), כיוון שמעשה הטיית החץ במהותו הוא מעשה הצלה, כך שעיקר מגמת המעשה היא הסטת החץ מהמסלול הראשון ולא כיוונו למסלול השני, וכך יהא מותר וצריך להטות אף אם יהרג אדם אחר תמים, ויעויין במנחת שלמה (פסחים כה) דפליג עליה, וכן הציץ אליעזר (חט״ו סי׳ ע) ובמנחת אשר (פסחים סי׳ כח), ואכמ״ל.

ע״פ דברי החזו״א, יש שכתבו דבאישה מעוברת שחלתה במחלה, שרי ליקח כימותראפיה והקרנות הממיתות את העובר משום שמתן הטיפול הרפואי לאשה הינו, בעיקרו, פעולת הצלה, כך שאין להשגיח לגבי תופעת הלוואי של הריגת העובר, וא״כ ה״ה בנדון לגבי החיידק, שיהא מותר לקחת האנטיביוטיקה אף שממיתה גם החיידקים הצדיקים, כיון שסו״ס עיקר הפעולה להצלה.

זאת ועוד, לא רק בדיני רודף אלא גם בדיני מלחמה יתכן למצוא היתר וסמך לעובדא דעלמא, דהנה במציאות של מלחמה הותר גם לפגוע באזרחים חפים מפשע בדאי אפשר בלאו הכי, כמובן, גם במלחמות של ישראל אלו באלו רח״ל, וא״כ י״ל שגם במלחמה נגד הני חיידקי רשיעי העומדים עלינו לכלותינו והאנטיביוטיקה מצילנו מידם שרי לפגוע בחיידקים חפים מפשע דאי אפשר בלא״ה: