איחור עונשה של האדמה
איחור עונשה של האדמה
בבראשית (פרק א פסוק יא), ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן. ע״כ. וכתב רש״י, עץ פרי, שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקלקלה. עכ״ד.
יש להבין על שום מה לא נענשה הארץ מיד כי אם לכשנתקלקל האדם.
והנה לגבי חווה נאמר (פרק ג פסוק ו), ותראה האשה כי טוב העץ למאכל וכו׳ ותקח מפריו ותאכל, ואינו מובן מה ראיה היא ממראה העץ לגבי טיב הפרי לאוכלו.
התשובה לכך, שחווה הייתה סבורה שאם אמנם מתכוון הי״ת לטובתה ולטובת האדם, אילו היו פירות העץ רעים למאכל, צריך היה להיות מראהו של העץ רע ונורא גם כן, כי לא יתכן שעץ טוב ומשובח יביא מוות בפירותיו, ומשום כך האמינה לנחש ואכלה מפרי העץ והחטיאה גם את האדם.
אם כן, כל טעותה של חווה נבעה מכך שלא קיימה האדמה את הציווי שנצטוותה עליה, שכן אילו הייתה עושה האדמה כמאמר הבורא וכל העצים היו איכותיים וראויים למאכל בהתאם לפירותיהם, חווה לא הייתה טועה בהסקה שלה ממראה ואיכות העץ לטיב פירותיו.
כעת, זהו ההסבר לכך שלא נענשה האדמה בתחילה אלא רק לאחר חטא עץ הדעת, שהרי האדם הוא בעל בחירה חופשית כך שעד שלא נכשלה חווה בגלל האדמה ייתכן שהכשלון לא היה קורה כלל, ואדרבה, אם חווה לא הייתה נופלת בנסיון, אזי האדמה הייתה אף זוכה מכיון שהגדילה את הנסיון של חווה והשכר עליו, ברם, משלא עמדה חווה בנסיון וחטאה, באה האדמה לכלל עונשה.
הסבר נוסף מדוע האדמה נענשה רק לאחר חטא עץ הדעת ולא מיד, משום שנאמר בגמרא במנחות (דף מא) שעל מצוות עשה נענשים בעידנא דריתחא, כלומר, בשעה ששולטת חימה בשמים, וממילא מובן שהאדמה שעברה על ציווי ה׳, דהיינו מצוות עשה, לא נענשה אלא לאחר חטא עץ הדעת, דהיינו אידנא דריתחא:
תגובות
הוסף רשומת תגובה