מידות ואבות
מידות ואבות
בלך לך (פרק יב פסוק א), ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ע"כ. הרי שנתנסה אברהם אבינו בניתוק מארצו, ממולדתו ומאביו הזקן ונאלץ לצאת אל ארץ לא ידועה.
עוד נתנסה אברהם אבינו, בין השאר, במלחמת המלכים, בברית המילה, בגירוש ישמעאל ובעקידת יצחק בנו.
נראה כי חוץ מהיות הנסיונות קשים מאוד, יש להם מכנה משותף, משמעותי, שבגללו ניסה ה' את אברהם דווקא בהם.
הנה, ספר בראשית, ספר, על פניו, של סיפורים ולא של מצוות וחוקים, כידוע, ממוקם בתורה ובראשיתה משום שממנו לומדים כיצד יש להתנהג ולהיות ישרים, כי כשמו כן הוא, ספר הישר.
שלושת האבות מייצגים שלוש מידות מרכזיות, החסד, היראה והאמת, שכל אחד מהם החזיק באחת מהן כמידתו הטבעית והבסיסית. אברהם, כמובן, החזיק בחסד, יצחק אחז ביראה, כמו הביטוי הנזכר בתורה, ויעקב החזיק באמת, בתורתו ובתמימותו, כמש"כ איש תם יושב אוהלים.
הרב דסלר מבאר שלוש מידות אלו כדלהלן.
מידת חסד, עניינה שהאדם שם את מרכזה הכובד אצל הזולת ומשתדל להיטיב עמהם ולהשפיע עליהם, בבחינת המושג כוח הנתינה. יראת שמים, בניגוד לחסד שעיקר פנייתו החוצה, פונה האדם בה אל תוך עצמו בהיותו חושש לתוצאות מעשיו. מידת האמת, עניינה בירור הדרך הנכונה בעבודת ה', בלי לנטות ימין ושמאל, אל צד החסד המופרז או אל הביקורת העצמית המופרזת שממעטת במעשים.
מוסיף ומסביר הראא"ד, כי שלוש מידות אלו, החסד, היראה והאמת, הינן למעשה המידות הבסיסיות שגורמות לעשיית המצוות. הנה אפשר לקיים מצווה בגלל החסד, כביכול להעניק לבורא בהתקשרות המיוחדת עימו, בגלל היראה, בהסתכלות פנימה והחשש מהתוצאות של אי עשיית המצוות או עשיית עבירות, לאו דווקא במובן של היראה השטחית ביותר, יראת העונש, אלא גם, לכאורה, היראה הנעלית, יראת הרוממות, וניתן גם לקיים מצוות מכוח האמת, כי כך האמת והאמת צריכה להיעשות.
אופיו המיוחד של האדם, מבוסס בעיקר על אחד משלושה כוחות עקריים אלו. ממידה זו מתחילים, כי תמיד צריך להתחיל, כמו בפיזיקה, מאיזשהו כוח התחלתי כדי להתקדם, ומנסים להגיע לשלמות במידות האחרות גם כן לאחר מכן. וכמו כל אדם, גם האבות התחילו ופעלו במרחב מידותיהם הטבעיות במטרה להגיע לשלמות בכל הכיוונים, גם במידות האחרות.
אברהם אבינו, קודם שנתגלה לו הי"ת בחרן, כבר הגיע לדרגה גבוהה בחסד, כמש"כ את הנפש אשר עשו בחרן, נפשתא דשעבידו לאורייתא בחרן, שעשו עם הזולת חסד מאין כמותו להנחיל להם חיי אמת ועולם הבא.
לאחר מכן הגיעו הנסיונות, שנראה שבאו לחזק אצל אברהם את מידת הגבורה והיראה ולבסס אותן אף בסתירה לחסד.
בנסיון לך לך, עזב את אביו לעת זקנותו, בניגוד לחסד. במלחמת המלכים ובעשיית ברית המילה בגילו המופלג, פעל בגבורה רבה ומיראה. יתר על כן, לאחר הברית, מבואר במדרש (ב"ר מ"ו), שטען אברהם שלא יבואו עוד להתגייר, וזה ג"כ עומד בניגוד למידת החסד. לאחר מכן גירש אברהם את ישמעאל בנו, שוב בסתירה לרצון לעשות עימו חסד, ולבסוף בעקידה הנוראה נדרש לפעול בגבורה ולהתגבר על מידת החסד ביחס לבנו. באמת, לאחר העקידה, ניתן היה להכריז על אברהם עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, כיון שרכש אברהם גם את המידות שלעומת החסד ומעבר לו.
מידתו העיקרית של יצחק הייתה היראה, שבאה לידי ביטוי עד למאוד במהלך העקידה בא קיבל את הגזירה בשמחה ובלב שלם. מידתו של יעקב הייתה האמת, כמש"כ תתן אמת ליעקב, וכפי שמשתקף בתמימותו ובהשקעה הרבה שלו בלימוד התורה, כדכתיב וישכב במקום ההוא, ופרש"י, באותו מקום שכב אבל ארבע עשרה שנה ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה