ירא אותו ולא ממנו
ירא אותו ולא ממנו
בוישלח, מסופר על אשר התפלל יעקב, (פל״ב פי״ב) הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והיכני אם על בנים, ונבאר בהקדם משמעות הדברים.
כלל גדול גילה המלבי״ם, שהבחין בין צורות הפועל לירוא, ירא מ וירא את. הראשון משמעותו פחד ואימה, ודוגמתו בדברים (פ״ז פי״ט), כן יעשה אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם, ובשמואל (פ״ט פ״ל), ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה׳ אלוקים, ועוד רבים.
לא כן באותם מקראות בהם האות מ נעדרת ובמקומה באה מילת את, כמו בדברים (פ״ו פכ״ד), כי אם ליראה את ה׳, ובתהילים (פקי״ב פ״א), אשרי איש ירא את ה׳, כך שאין היראה מבטאת פחד כי אם הערצה והערכה, בבחינת יראת הרוממות ולאפוקי יראת החטא. יעויין במסילת ישרים בהרחבת ענייני שתי הייראות.
לפיכך, כאשר ה׳ אמר לאברהם בתום ניסיון העקדה (בראשית פכ״ב פי״ב), עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, מבקש הוא לומר שאברהם השיג בכך את יראת הרוממות, וכאשר יוסף אמר לאחיו (שם פמ״ב פי״ח), את האלוקים אני ירא, ג״כ ביקש להדגיש שיראתו הינה יראת הרוממות ולא יראת העונש.
בעקבות כך, ניתן להבין את ציווי התורה איש ואימו ואביו תיראו, כך שמשמעותו להעריך ההורים ולהעריצם ולא רק לפחד מאימת כוחם ונחת זרועם, וכמו כן מובן הכתוב (במדבר פכ״א פל״ג) ויאמר ה׳ אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו וכו׳, כדברי הגמ׳ בנידה (דף סא ע״א) שלעוג הפליט שמורה זכות על שהודיע לאברהם על שבייתו של לוט, כמש״כ ויבוא הפליט ויגד לאברהם העיברי, ואשר על כן משה, ביודעו על זכות זו, חשש שמא לא יוכל לו, בבחינת יראת רוממות מכוח זכות ולא אימה סתמית מכוח הזרוע.
אותו הדבר גם במקרה דינן.
בהסתכלות שטחית היינו אומרים כי אין יעקב מעריץ את עשיו וירא מזכיותיו, ואם בכל אופן נכתב שהיה ירא אותו אין הכוונה אלא לאימה מנחת זרוע, כך בפשטות, אולם לאחר ההבחנה הנ״ל מתפרשים הדברים אחרת. חז״ל כבר ירדו לעומק הדברים, וכתבו שלא חשש יעקב בשל היות עשיו איש חזק, אלא מפאת שתי מצוות שעמדו לזכותו אותן לא קיים יעקב באותן שנים שהיה בחרן, האחת ישיבת ארץ ישראל והשניה כיבוד הורים, ועל זאת התפלל יעקב שלא יפגע מכוחו של עשיו הנובע מזכויותיו בעקבות שתי המצוות.
לפי דברינו, הדברים הולמים את הלשון כי ירא אנוכי אותו, יראת הרוממות ולא יראת העונש:
תגובות
הוסף רשומת תגובה