תברכו באהבה
תברכו באהבה
בנשא (פרק ו פסוק כג), דבר אל אהרן ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם. ע"כ. ובפסוק כז, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ע"כ. וכתב רש"י, ואני אברכם, לישראל ואסכים עם הכהנים, דבר אחר, ואני אברכם לכהנים. עכ"ל. ויעויין בסוגיית חולין (דף מט ע"א) כעין הדברים האלו, ישמעאל כהנא מסייע כהני וכו' רבי ישמעאל אומר וכו' כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים, רבי עקיבא אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם. ע"ש. הרי שתי דרכי הבנה בזהות המברכים בברכת הכהנים, האם הכהנים הם המברכים את ישראל או שמא הקב"ה מברך באופן של אשרור והסכמה למילות הכהנים הנוכחים במעמד הברכה.
ויש לתמוה על הפירוש האחד ולהקשות על הפירוש האחר. אם הכהנים הם המברכים את ישראל, צריך להבין את המנגנון ואת משמעות הדבר שהכהנים מברכים, שהרי ודאי כוח הברכה בסופו של דבר אינו אלא ביד ה'. אם הי"ת האציל כוח ברכה בידי הכהנים במעמד הברכה, יש לברר מה ערך מוסף יש בכך ומה מעורבות הכהנים במעמד באה לסמל. ואם כהבנה האחרת שהקב"ה הוא המאשרר או המברך, הקושיא אף מתעצמת בתהיה איזה ערך יש בנוכחות הכהנים במעמד, כאשר מצד המברך אינם עומדים בפני עצמם אלא נמשכים אל מקור הברכה, הקב"ה, ומצד המתברכים אין שום שוני בין הכהנים ושאר קהל ישראל.
ככלל, בגדר עבודת הכהנים ותועלת עבודתם ביחס לישראל המביא קרבן, חוקרת הגמרא בנדרים (דף לה ע"ב) הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא, למאי נפקא מינא למודר הנאה, אי אמרת דשלוחי דידן הוו הא מהני ליה ואסור ואי אמרת שלוחי דשמיא שרי. ע"ש. וכן דנו בקידושין (דף כג ע"ב) ורב הונא טען מסברא ששלוחי ה' הם משום שלא ייתכן שאנו איננו יכולים לעבוד את עבודת הקרבנות, חוץ משחיטה, והם כשליחים שלנו מסוגלים לזה. ע"ש. ועכ"פ ניתן לבאר באופן דומה גם את תפקיד הכהנים בברכתם לשתי ההבנות, כי אפשר שה' הוא המברך והכהנים אינם אלא שלוחי דידן, כמו שליח ציבור שמדברר ומדייק את תפילת הרבים וכביכול מייצג אותם אל מול ה', שליח ומייצג עד כדי שאפילו יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצה שפלוני יהיה חזן (שו"ע או"ח סי' נג סעיף יט), ואפשר שהכהנים הם המברכים ויש להם כוח לעשות כן משום שהם שלוחי דרחמנא לבוא ולברך. ברם, תינח אם הכהנים הם שליחי ציבור, מובן מה תועלת יש בהם, ככל שליח ציבור שמוביל את התפילה, מסדר ומחדד אותה עבור הקהל. אך אם הכהנים הם שלוחי ה' לברך את ישראל, אכתי צ"ב מה הערך המוסף במעורבותם יותר מאשר ברכה המוחלת על ישראל ישירות מה' באופן בלתי אמצעי.
הנה, שליח ציבור, בהיותו משולח על ידי הציבור, צריך להיות מקובל ואהוב על הציבור שאלמלא כן לא מועילה השליחות. בהתאם, אם אנו אומרים שהכהנים הם שליחי הציבור, ישנו צורך טכני שיהיו הכהנים מקובלים עליהם. אכן, מביא המשנה ברורה (סי' קכח סקל"ז) שכהן שהציבור שונאים אותו או הוא שונא את הציבור סכנה הוא לכהן אם ישא כפיו וע"ז תקנו בברכה לברך את עמו ישראל באהבה. עכ"ד. דהיינו שיש מניעה מכהן לשאת כפיו אם הציבור שונא אותו, בדומה לשליח ציבור, אלא שגדר המניעה וטעמה אחרים לחלוטין, משום ששנאה במעמד ברכת הכהנים היא פגם מהותי, כזה שיש בו סכנה כמובא בזוה"ק (נשא דף קמז) עובדא בכהן שנענש ומת בשעת ברכת כהנים משום שלא בירך באהבה, ולכן תיקנו בנוסח הברכה באהבה כדי שישים הכהן אל ליבו. אכן, אמנם ישנה סכנה אבל ייתכן שחוסר שביעות הרצון אינה מעכבת בדיעבד בניגוד לש"צ. זאת ועוד, האהבה אינה צריכה להיות רק מכיוון הציבור אל הכהן, אלא גם מכיוון הכהן אל הציבור, אהבה הדדית שודאי איננה מאותו עניין של הסכמת הציבור על השליח שלהם להתפלל. לפיכך יש לצדד שהכהנים המברכים הם שלוחי המקום, כהנים העומדים על הדוכן במקום חשוב ובצורה פרושה ומרוממת, עד כדי שיש הגבלה על ראייתם, היפך השליח ציבור העומד במקום נמוך שנאמר ממעמקים קראתיך ה' (ברכות דף י ע"ב) ומבקש רחמים כעני בפתח.
באמת, תפקיד הכהנים במעמד הברכה, בין אם הם שלוחי הציבור אך אף יותר אם הם שלוחי המקום, הינו כמש"כ הרב פערלא בביאור על ספר המצוות לרס"ג (עשה טז) וא"ד, נראה לומר לכאורה ע"פ מאי דאמרינן בסוטה (דף לח ע"א) כה תברכו פנים כנגד פנים וכו' עיין שם, ואמרינן בב"ב (צ"ט ע"א) כתיב פניהם איש אל אחיו וכתיב ופניהם לבית, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום, ופרשב"ם וז"ל כאן בזמן שישראל עושין רש"מ הם הופכין פניהם זל"ז דוגמת חיבת זכר ונקבה האוהבים זל"ז סימן שהקב"ה אוהב את ישראל וכו' עכ"ל עיין שם, הרי דפנים כנגד פנים הוא סימן אהבה וחיבה, וכ"כ במדרש במדבר רבה (פרשת נשא) על קרא דישא ה' פניו אליך, יהפוך פניו כלפי אצלך וכו', ואם כן היינו שתיקנו לברך וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה, דהיינו דרך אהבה פנים כנגד פנים. עכ"ד. מהאי טעמא נאמרת הברכה במעמד הכהנים, מהאי טעמא עומדים הכהנים ופניהם כנגד פני העם, ומהאי טעמא מברכים הכהנים את עמו ישראל באהבה, באהבתם לעם ובאהבת העם אליהם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה