קדש לי בכור
קדש לי בכור
בבא (פרק יג פסוק ב), קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא. ע״כ. וכתב הרמב״ם (ביכורים ריש פרק יא), מצוות עשה לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית שנאמר כל פטר רחם לי ונאמר אך פדה תפדה את בכור האדם. עכ״ל.
המשנה בזבחים (פרק יד משנה ד) אומרת, כי עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. ע"ש. בא בקבלה, אומר הרמב"ם בפירוש המשנה, שזה שנאמר וישלח את נערי בני ישראל שהם הבכורות, ומוסיף ואומר, לפי שהעבודה תמיד לא הייתה אלא בבכורות מאדם עד משה רבינו וכו', וכן עבודה בכהנים מאז פסוקים בתורה. עכ"ד. ובאמת אמר הכתוב בפרשת במדבר (פרק ג פסוקים יב ויג), ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלויים, כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'. ע"כ. הרי החליף הקב"ה את עבודת הבכורות בעבודת בני לוי, ובלשון רש"י (שם), על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהייתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו, והלויים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם. עכ"ד.
ויש שהעמיקו ודקדקו, המהר"ל בגור אריה (שמות פכ"ד פ"ה) והחזו"א (בכורות טז ח), כי בעקבות השתתפות הבכורות בחטא העגל הרי הם נדחו מפני הלויים בעבודה, אבל הכהנים בכל מקרה היו אלו העתידים והמיועדים להקריב את הקרבנות ולעשות את ליבת עבודת הקודש שבמשכן ובבית המקדש. רוצה לומר, עד שלא הוקם המשכן היו הבכורות צריכים לעבוד את כל עבודות הקודש, הן עבודת הלויים השוערים והמשוררים והן עבודת הכהנים בהקרבת הקרבנות, וכמש"כ (שם) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים, ומשהוקם המשכן, מבלי קשר לחטא העגל, העבודה בכוהנים והשיר והשער לבכורות, אך מאחר שחטאו חלפה גם עבודה זו מן הבכורות וניתנה לבני לוי הנקיים מן החטא. משום כן המשנה בזבחים מדברת על הכהנים והקמת המשכן, והתורה והמדרשים מציינים את בני לוי וחטא העגל. ומוסיף הגור אריה ואומר שלפי"ז שהכהנים בכל מקרה היו עובדים במשכן, מהאי טעמא יכול היה לצוות בפרשת תצווה לעשות בגדים לאהרון קודם שחטאו הבכורות בחטא העגל, שאף על גב שהיו אהרון ובניו כהנים יכול להיות שגם הבכורות יעבדו במקום הלויים לאהרן לעזרה. ע"ש. ויש עוד מקום להאריך בזה, אך אלו הם עיקרי סדר עבודת הבכורות, הכהנים והלויים.
ויש להקשות, אם הבכורות נתקדשו ועבדו את הקב"ה מאדם הראשון ועד משה רבינו, ואז בעקבות חטא העגל הוחלפו עם בני לוי בעבודת הקודש והועברו ממנה לחלוטין, מפני מה נותר הציווי לדורות לפדות את הבכורות בחמישה סלעים. הרי חלפה קדושת הבכורות ועברה מהם אל הלויים ומה קודש יש בהם שעוד נותר לחלל. כמו כן ובאופן דומה, אם הייתה תקופה קודם חטא העגל שבה הבכורות עבדו והעלו עולות וזבחו זבחים, כיצד ייתכן שכבר באותה שעה אומר ה' אל משה (בא פי"ג פי"ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה, דהיינו פדיון הבן בחמישה סלעים, הרי באותו הזמן קודם לחטא היו ומימשו הבכורים את קדושתם ומדוע נצטוו על פדיונה. על פניו נדמה כי כל עוד הבכורות עבדו את עבודת הקודש היה פדיונם כביכול שגוי, ומשעה שהועברו מן העבודה נעשה הפדיון מיותר.
הספורנו עה"פ קדש לי כל בכור מסביר את קדושת הבכור וגדרה וא"ד, שיתחייבו כולם בפדיון כשאר כל הקודש למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול כעניין לא תעבוד בבכור שורך, ופדיון נפשם הוא הערך המפורש לבן חודש בפרשת ערכין בהיות אז זמן פדיונו כאמרו ופדויו מבן חדש תפדה. עכ"ד. הרי הבכורים קדושים עד כדי שאלמלא הפדיון היו אסורים בכל מלאכת חולין. ומוסיף לבאר בפרשת במדבר (פ"ג פי"ג), אמנם במכת בכורות שהיו הבכורות ראויים ליענש בעוון הדור מפני היותם היותר נכבדים ובהיותם בלתי ראויים להנצל ממכת מדינה כעניין פן תספה בעוון העיר. ואני הצלתים במה שהקדשתים לי בעניין שיהיו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט כמשפט כל הקודש שהוא אסור בגיזה ועבודה ולמען יהיו מותרים בזה הצרכתים פדיון, כמשפט כל הקודש היוצא לחולין כאמרו כל בכור בניך תפדה. ולא בשביל זה הפדיון היו פטורים מן העבודה. ע"ש. כלומר, אותה קדושה של הבכורות האמורה בעניין מכת בכורות מצרים וטעונה פדיון בכל הדורות, אין לה קשר ישיר לקדושה של העבודה בבית המקדש. אכן ישנה מעלה כללית לבכורות שבגינה עבודת ה' היא נחלתם מימי קדם ועד משה רבינו, ובגינה גם דווקא הבכורות הוכו באותה מכה מסיימת במצרים, ברם, קדושת הבכורות שבאתיה ניצלו ממכת הבכורות מצרים, הינה הקדש קנייני נוסף שהקדיש ה' כדי להוציאם מכלל הגזירה, בבחינת הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד (נדרים דף פו ע"ב). אם כן, אמנם הקדושה של העבודה בבית המקדש נפדתה והועברה לבני לוי, כפי שאומרת התורה בפרשת במדבר (שם בפ"ג) ולקחת את חמשת חמשת שקלים לגולגולת וכו' ונתתה הכסף לאהרון ולבניו וכו', אך אותה קדושה שפודים בפדיון הבן החל מהציווי שלאחר מכת בכורות ועד ימינו אנו, זו הקדושה היתירה שהקדיש בה הי"ת את הבכורות, קדושת קדש לי, שבה הבריח ה' את הבכורות והפקיע אותם מידי שעבוד גזירת המגפה במצרים, ללא כל קשר לעבודה או אי העבודה במשכן.
עוד יש לומר, דשמא הקושיא מעיקרא ליתא, ואין לטעון מצד עבודת הבכורות שקודם החטא או העברתם מן העבודה שלאחר החטא על היות הבכורים קדושים או לאו. נדמה כי כפי שישנה קדושה התבועה בבכורים מאדם הראשון ועד משה, אותה קדושה שבגינה הם באמת היו האחראים על עבודת ה', ישנה קדושה לבכורות גם ממשה ועד כל משה שבכל דור ודור שביחס אליה עושים את מצוות פדיון הבן, ויש בה זכר למכת בכורות ויציאת מצרים וכו'. ואף לאחר פדיון הבן הבכורות היו עובדים וזובחים קודם לחטא העגל. אם כן, לאורך הדורות לא נעשה שום שינוי בקדושה של הבכורות, אלא רק נוסף איזה עיכוב וחסרון בהיות הבכורות בכלל החוטאים בחטא העגל, קטגוריה המונעת מהם להיכנס ולעבוד בקודש על דרך שאין הכהן הגדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים (רה"ש דף כו ע"א) לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. אדרבה, קדושת הבכורות הייתה ותהיה, ואף לעתיד לבוא, כדברי האור החיים בפרשת ויחי (בראשית פמ"ט פכ"ח), מה שאמר לראובן דברי קנטור שם ציווה את הברכה על דרך אומרם עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיוון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבוא וכו' ומטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשיו לבל יהיו לו חלק בעבודה לעתיד לבוא, והגם שנתנה העבודה ללויים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין. עכ"ד. הרי מעשי האבות ברורים ובהירים כי קדושת הבכורת שרירה וקיימת, וכאשר הקטיגור של חטא העגל יאבד מכוח הקינטור שלו לעתיד לבוא, יבואו יעקב וראובן וכל הבכורות ויחזרו לממש את בכורתם בעבודת הקודש יחד עם אחיהם הלויים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה