ועתה כראובן ושמעון
ועתה כראובן ושמעון
בויחי (פרק מח פסוק ה), ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצריימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ע"כ. הרי יעקב מרומם את יוסף ומעמיד את בניו באותה המדרגה כמו שני השבטים, ראובן ושמעון. ולמעשה מכבד במעשה זה גם את רחל אימנו, שכעת מניין השבטים יוצאי חלציה עולה לשלושה, רבע מכלל שנים עשר השבטים, שבט אחד יתר על כל אחת מן הפלגשים, ואולי אף על חשבון אחד משבטיה של לאה, לוי, וכדברי הרמב"ן בפרשת קורח (במדבר פי"ז פי"ז) שכאשר מונים את מנשה ואפרים בנפרד אין מונים את שבט לוי. אפרים ומנשה כראובן ושמעון ובמקום לוי.
והנה, נסתפקו בתלמודא דבבא בתרא (דף קכג ע"א) בדין הבכור לקבל פי שניים, האם הכוונה לפי שניים מכל אחד מהאחים בנפרד או פי שניים מכולם יחד. רוצה לומר, אם היו חמישה אחים יורשים שש מאות שקלים, האם הבכור מקבל מאתיים וארבעת האחרים חולקים ארבע מאות, או שמא הבכור מקבל ארבע מאות, פי שניים מכל השאר שצריכים לחלוק במאתיים. דנה בזה הברייתא ומסיקה מן הכתוב והיה ביום הנחילו את בניו (דברים פכ"א פט"ז) שהתורה ריבתה נחלה אצל שאר האחים והבכור אינו נוטל אלא כפליים מחלקו של אח אחד. ממשיכה הברייתא בסיוע נוסף לצד זה מדברי הימים (א פ"ה פסוקים א וב), ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחש לבכורה, כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף. נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה לדורות, מה בכורה האמורה ליוסף פי שניים כאחד אף בכורה האמורה לדורות פי שניים כאחד. והביאה עוד מן הכתוב להוכיח שנטל יוסף פי שניים מכל אחד מאחיו, ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך (בראשית פמ"ח פכ"ב). ע"ש. הרי נאמרה בכורה ליוסף ונחלת זרעו כפולה מעם אחיו, ומירושה כפולה זו אף למדו לכמת את דין ירושת הבכורה בכל מקום.
דא עקא, יעקב בדבריו לא הגדיר את יוסף כבכור, ישות אחת הנוטלת פי שניים, יורשת ירושה אחת שבעבור מעלת הבכורה מתרחבת וגדלה להיות ירושה כפולה מכל שאר הירושות. יעקב התייחס ישירות אל אפרים ומנשה והשווה אותם לראובן ושמעון, שתי ישויות, שני שבטים. זרעו של יוסף, ע"פ דברי יעקב, נוטל שני חלקים, לא משום שיוסף אוחז במכפלת הבכורה, כי אם משום שמנשה ואפרים אוחזים כ"א בירושה רגילה לחלוטין, ירושה ישירה בערוץ ישיר אליהם מבלי מעבר דרך איזו ירושה כפולה של שבטו של יוסף. אם כן, לא ברור כיצד דברי יעקב עולים עם הברייתא ומקורותיה המתייחסים אל יוסף כבכור היורש כפליים. עוד צריך להבין בדברי יעקב גופא, מה העניין ומפני מה נצרך לחדש ולהגדיר את יוסף, אפרים או מנשה במיני הגדרות, אם כל תכליתו הסופית הינה רק לייחד נחלה לזה ולזה. מדוע לא השתמש בהגדרת הבכורה כלפי יוסף, או התבטא ישירות בעניין הנחלה. בנוסף, צריך לבאר את תוספת מילת ועתה, שאמר ועתה שני בניך וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ולא ברור מדוע הדבר תלוי בעת זו או אחרת.
גופא בדברי הימים (שם), ובני ראובן וכו' ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחש לבכורה, ולמדו מכאן את ירושת הבכור כפליים מאחיו. שאל הרשב"ם (שם בב"ב) כיצד למדים דברי תורה בעניין ירושת הבכור מדברי קבלה, והרי בכל מקום אין לומדים זה מזה. והשיב שאין לומדים מדבה"י את עיקר הדין לתת פי שניים, כי אם רק גילוי מילתא על מה מתייחס הכתוב לתת לו פי שניים, פי שניים כאחד או פי שניים בכל הנכסים. ונדמה כי אפשר להשוות, להעלות ולומר שמדובר בגילוי מילתא כ"כ צדדי עד כדי שגם דין הבכורה עצמו לא שייך כלל לגבי יוסף. רוצה לומר, לא רק שלא למדים את עיקר דין הבכורה מיוסף, כי אם גם הבכורה של יוסף איננה באמת בכורה, שהרי החלק הכפול אינו אלא חלק יחיד לשבט מנשה וחלק יחיד לשבט אפרים.
ובאמת כך צריך לפרש את הכתוב בדברי הימים שעל פניו סותר מיניה וביה, ניתנה בכורתו לבני יוסף ולא להתייחס לבכורה. בהכרח יש לומר שלא מדובר בבכורה אמיתית של ייחוס שגוזרת ירושה כפולה, כי אם הנהגה של בכורה מדומה המתבטאת בכך שסו"ס זרעו של יוסף, מנשה ואפרים, בסה"כ מקבל כפליים. ולכן גם דייק וכתב ניתנה בכורתו לבני יוסף ולא כתב ניתנה בכורתו ליוסף, שכן הכפל אינו ניתן לו אלא להם ישירות. ואם תקשה, אי הכי כיצד למדה הברייתא מירושת מנשה ואפרים לירושת הבכור, התשובה היא שהלימוד הינו רק מן השימוש במטבע הלשון בכורה בהקשר של שני חלקים, אף כי הסיבה האמיתית לשני החלקים איננה בכורה. וראיה נוספת להבנה זו בפסוקים ובסוגיית בבא בתרא, ממה שהוסיפה הברייתא ואומר כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף, וביארה הגמרא את הצורך בפסוק הנוסף, וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן ת"ש והבכורה ליוסף. ע"ש. הרי מדקדקים ומקפידים על השימוש במטבע הלשון המדוייק, בכורה, ככל הנראה מפני שהלימוד מבוסס על מטבע הלשון ורק עליו.
ונדמה שיותר ממה שיעקב אומר ביחס לאפרים ומנשה שיש להם בחינה של שבטים, מכוון הוא את דבריו אל יוסף לקבוע שיש לו בחינה של אחד מהאבות הקדושים. הרי אם אפרים ומנשה נדונים כראובן ושמעון, יוסף במובן מסויים נדון כמו אביו יעקב. ובהסתכלות נוספת, כך באמת פשט מהלך הפסוקים. יעקב מקדים ומדבר עם יוסף לפני מותו בראשונה (שם מפסוק ג) ופותח בברכות ריבוי הזרע ונחלת הארץ שברכו הי"ת בלוז, הנני מפרך והרביתיך וננתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם. ברכות אלו ניתנו לשלושת האבות ורק להם. לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית פרק טו פסוקים ה ויח), הבט נא השמיימה וספור הכוכבים וכו' כה יהיה זרעך וכו', לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכו', ובעוד מקומות. ליצחק (פכ"ו פסוקים ג וד), גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל וכו', והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל וכו', ובעוד מקומות. וליעקב נאמר בלוז, וכמו"כ במקומות נוספים. ואת הברכה הזו ייחד יעקב ליוסף, בן זקוניו שנתייחד מאחיו כבר מנערותו, הגדיר אותו כאחד מן האבות, וממילא קבע בהמשך לדבריו, ועתה, כעת שאתה אחד מן האבות, שני בניך אפרים ומנשה הינם שבטים כראובן ושמעון:
תגובות
הוסף רשומת תגובה