והוצאתי מסבלות
והוצאתי מסבלות
בוארא (פרק ו פסוק ו), לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ע"כ. מתחת סבלות מצרים, מפרש רש"י, טורח משאי מצרים. ומקורות רבים בתורה ובנביאים למונח סבל במשמעות של משא, כגון במלכים א (פ"ה פכ"ט) ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל. ע"ש. וכן בהטיות שונות ובמשמעות קרובה למילה סבל במשמעות של עומד בכאב.
ואלו הן ארבע לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי, ובפסוק הבא (פסוק ז), ולקחתי אתכם לי לעם, והנה המונח סבלות מצרים נאמר ביחס ללשון והוצאתי, כביכול יצאו עמ"י מטורח משאי מצרים כבר קודם להצלה, לגאולה וללקיחה, והדבר צריך ביאור, דתינח שיצאו מן הטרחה שהטריחו אותם המצרים אחר הגאולה וקודם הלקיחה, או אפילו קודם הגאולה אך אחר שהציל אותם מעבודת המצרים, אבל כיצד אומר הכתוב שיצאו מתחת סבלות מצרים בשלב כה מוקדם ואפילו לפני ההצלה. ויעויין ברמב"ן שחידד את הכוונה בארבע הלשונות, שההוצאה מתייחסת לכובד המשא, ההצלה פירושה שלא ימשלו בהם כלל, הגאולה בבחינת פדיון והעברת בעלות של ישראל מתחת ידי המצרים והלקיחה הינה קבלת התורה במעמד הר סיני. אך גם לפי מה שהרחיב בדבריו בעניין כל אחת מלשונות הגאולה ובמה חלוקה מחברתה, אכתי קשה כיצד ניתן לנתק את ההוצאה מתחת כובד המשא להצלה מתחת הממשלה, והרי זו וזו מתרחשות בפועל באותה השעה כאשר המצרים אינם יכולים לכפות את עם ישראל לשום דבר. ואפשר לדחוק שהכתוב פורט את כל מה שכלול בגאולת ישראל מבלי לקבוע אם הדברים קורים זה אחר זה או באותה שעה, כך שייתכן שהגאולה וההצלה אכן באות בחדא מחתא.
בנוסף לנקיטה בביטוי סבלות מצרים בשלב כה מוקדם של הגאולה, עוד יש להבין מדוע נקט בלשון רבים, סבלות, ולא בהטיה הרגילה, מתחת סבל מצרים, אם כל כוונתו למשמעות של משא או כאב.
התשובה בדבר, כי הנה יש לגאולה כמה פנים. ישנה הגאולה המתרחשת במציאות, דהיינו המעבר מן המצב של עבודת הכפייה וההלקאות אל מציאות של חופש, אך ישנה גם הגאולה המנטלית, הסובייקטיבית, המתרחשת בראשו של כל פרט ופרט שנעשה מרגיש בעצמו שהוא בן חורין. בהתאם, ה' מבטיח לבני ישראל ומתייחס לכל בחינות הגאולה, והצלתי אתכם מעבודתם, דהיינו שבמציאות לא תהיו תחת כל עבודה וממשלה של המצרים, אך אף קודם לכן, בשלב הראשון ביותר, ישנה הבטחה נפרדת של והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, דהיינו מתוך המצב הנפשי המתואר על ידי המונח סבלות מצרים. ונקט בלשון בעלת המשקל המיוחד סבלות מצרים ולא בפשטות סבל מצרים או משא מצרים וכו', כי אין זו הבטחה שמתייחסת למציאות הסבל או המשא הגופניים כי אם אל המצב הנפשי של הסבלנות והקבלה של המושג להיות תחת המצרים, לסבול דבר במובן של להשלים עימו, ואומר הי"ת שיוציא את ישראל ממצב זה אל ההכרה הנפשית של בני חורין.
הפרשה פותחת (שם מפסוק ג) בהבטחה שהבטיח הי"ת לאבות, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וכו' וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען וכו', ולא ברור לשם מה הוצרך להקדמה זו ואיזה טיעון היא באה לתמוך. ממה נפשך, אם הקב"ה הבטיח לאבות לתת לזרעם את ארץ כנען, פשיטא שיקיים את הבטחתו ומה מעלה או מוריד לחזור על כך, ולכן לא ייתכן שמציינים את ההבטחה מבלי לומר בזה דבר מה נוסף. אבל התשובה בזה, כי יותר משחשוב מה כלול בהבטחה חשוב איך היא נעשתה, יותר משחשוב תוכן ההבטחה חשובה הצורה שלה, שנעשתה באמצעות הקמת הברית עם אברהם אבינו, או בלשון רש"י (שם), הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם. לא מדובר בהבטחה עתידית כי אם בברית שנוכחת בכל שעה ובכל עת. כעת, נדמה שהעובדה בדבר הקמת הברית עם זקנם של ישראל באה על מנת לתמוך באותה הוצאה של עמ"י מתחת התודעה של סבלות מצרים. אמנם לבני ישראל היה קשה לתת את ליבם לדבר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (פסוק ט) והיו שרויים במט שערי טומאה, אך תמיד ולעולם יש בקרבם את אותה נקודה פנימית של ברית האבות. עם כזה שה' לא רק הבטיח לו גדולות ונצורות אלא אף כרת והקים איתו ברית על כך, בודאי תתעורר בו אותה גחלת פנימית וישתחרר מאותה תודעה של עבדות. אדם שה' הקים עימו ברית הרי הוא בן של מלך כאן ועכשיו, וכאשר מתעורר אצלו זכרון הברית שוב אין הוא יכול לסבול את העבדות תכף ומיד:
תגובות
הוסף רשומת תגובה