הגדה דרבן גמליאל
הגדה דרבן גמליאל
בפסחים (דף קטז ע"א) במשנה, רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, פסח מצה ומרור. ע"כ.
נחלקו המפרשים מהי החובה שעליה אמר רבן גמליאל שאין יוצאים לגביה.
המאירי ביאר את דברי ר"ג, שלא נחשב שהפליג בסיפור זה בכדי הראוי אלא אם כן פירש טעמן של שלוש אלו, פסח מצה ומרור, ויזכיר מקרא הראוי בהן בטעם כל אחת מהן. יעויין בדבריו. ומבואר בזה שהחובה עליה דיבר רבן גמליאל היא החובה שבמצוות סיפור יציאת מצרים. כך, אם לא כולל בתוך הסיפור את טעמי שלוש המצוות, פסח, מצה ומרור, נמצא שלא סיפר את הסיפור כתיקונו. הרי שהזכרת שלוש המצוות הכרחית עבור מצווה אחרת, מצוות ההגדה, אבל אינה הכרחית עבור שלוש המצוות עצמן.
כדרך המאירי כתבו עוד ראשונים, ובתוכם נראית גם דעת הרמב"ם, שהביא בהלכות חמץ ומצה (פ"ז ה"ה) את דברי רבן גמליאל וז"ל, כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בליל חמישה עשר לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, פסח מצה ומרור וכו', ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה. עכ"ל. ולכאורה מה שכתב בסו"ד, ודברים האלו כולן נקראין הגדה, הולך הן על מה שכתב בהלכה זו והן על מה שכתב בהלכות קודמות, מתחילת הפרק שפתח ואמר בו, מצוות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו'. הרי שלדעתו אמירת פסח, מצה ומרור הינה חלק מגדרי מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים, וכל שלא אמר אותן נמצא שחיסר בסיפור ההגדה.
אולם, משמע בכמה ראשונים שהבינו אחרת בדברי רבן גמליאל. לדעתם ר"ג דיבר כלפי החובה של אכילת פסח, מצה ומרור, כלומר, שחוסר ההגדה של עניינים אלו אינו חיסרון מבחינת מצוות ההגדה אלא מבחינת ג' מצוות אלו עצמן.
הכל בו, סימן נא, כתב כך, רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר ג' וכו', כלומר, אף על פי שיאכל פסח ומצה ומרור לא יצא ידי חובתו בלתי באמירה ובהגדה. עכ"ל. וודאי אין כוונתו אלא שחוסר האמירה מהווה חסרון בג' המצוות, שאם לא כן וכוונתו שיש בזה חסרון בסיפור ההגדה, מה רבותא יש בכך שלא יצא ידי חובתו אע"פ שיאכל פסח, מצה ומרור, שכן מה עניין לאכילה עם ההגדה הנעשית בדיבור. אלא ודאי הבין הכל בו ברבן גמליאל, שאע"פ שיאכל אדם פסח, מצה ומרור, עדיין צריך להגיד עליהם איזו הגדה מיוחדת ששייכת להם שבלעדיה לא יצא ידי חובת מצוותם.
במשנה בסוכה (דף כח ע"א) נאמר, מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין וכו', אף הם אמרו לו, אם כן היית נוהג לא קיימת מצוות סוכה מימיך. ע"ש. והטעם שבית שמאי פסלו, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו. ואף שזו רק גזירה דרבנן, מכל מקום אמרו בית שמאי שמי שנוהג כן אינו מקיים מצוות סוכה, והכוונה מדאורייתא. כך כתבו התוס' (דף ג ע"א). אמנם, הר"ן על הרי"ף (דף יב ע"ב) כתב אחרת וא"ד, לאו דווקא, דהא מדרבנן הוא דמיתסר שמא ימשך אחר שולחנו, אלא הכי קאמר, לא קיימת מצוות סוכה כראוי וכרצון חכמים. והוסיף וכתב, וכדתנן בפרק ערבי פסחים כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, כלומר שלא קיים מצוותן כראוי. עכ"ד. הרי שלדעתו ההגדה שציין רבן גמליאל הינה בחינה בשלוש המצוות עצמן, כמו שהגזירה לדעת בית שמאי הינה בחינה במצוות הסוכה, אלא שמי שחיסר בחינה זו בכל זאת יוצא ידי חובה, ורק את המצווה השלימה כראוי אינו משיג.
ובאמת מסתבר שהא בהא תליא, שלדעות הסוברות שההגדה של רבן גמליאל הינה חלק ממצוות ההגדה, יותר קרוב לומר שמי שחיסר בהגדה זו חיסר גם באופן משמעתי בכלל מצוות ההגדה עד כדי שלא יצא ידי חובתה. מנגד, אם הגדת שלוש המצוות אינה חלק ממצוות ההגדה אלא רק בחינה בקיום שלוש המצוות,יותר רחוק מן הדעת שמי שמקיים את עיקר המצווה על ידי אכילת המאכלים הראויים, בהכשרם הראוי ובזמנם הראוי, אינו יוצא רק מפני שלא אמר כמה דברים לפני או אחרי כן. במצווה שכל כולה סיפור ודיבור, פשוט שחסרון בדיבור הינו חסרון משמעותי במצווה, מה שאין כן במצוות שעיקרן ביצוע דבר מה בעל ממשות, כגון אכילה וכדומה. לכן לסוברים כמאירי או הרמב"ם וסיעתם בביאור דברי רבן גמליאל, לכאורה קרוב לודאי שמי שלא אמר שלושה דברים אלו אינו יצא ידי חובתו במצוות סיפור יציאת מצרים. ולעומת זאת, לסוברים ככל בו או הר"ן וסיעתם, מעבר למה שכתב הר"ן בעצמו בפירוש שאין הפשט שלא יצא ידי חובתו ממש, אלא רק שלא קיים המצווה כראוי, גם בסברא הדבר מובן, שכן דיבור לא צריך לחסר כל כך במצוות שעיקרן הוא האכילה.
ברם, ייתכן שאין חלוקה זו עומדת, מכמה טעמים.
ראשית, הלא לשון הכל בו היא, אף על פי שיאכל פסח ומצה ומרור לא יצא ידי חובתו בלתי אמירה ובהגדה, ואפשר שכיוון בדיוק להוציא מהסברא לפיה עיקר המצוות האלו הוא באכילה ולא בהגדה שעליהן. כלומר, ייתכן שכיוון הכל בו להשמיענו שאע"פ שעיקר המצוות באכילה מכל מקום עם חיסר בהגדה עליהן יש בזה חיסרון גדול עד כדי שאינו יוצא ידי חובה כלל, וייתכן שהתכוון לומר אחרת, שאכן אין עיקר המצווה באכילה אלא בהגדה וכדו', כך שברור שמי שמחסר בהגדה אינו יוצא ידי חובת המצווה. מכל מקום, כך או כך, גם למפרשים את דברי רבן גמליאל ככל בו וכר"ן ייתכן שאינו יוצא ידי חובה כלל, שלא כמש"כ הר"ן.
שנית, גם לדעת המאירי והרמב"ם שהחיסרון בהגדה עצמה, ייתכן שמכל מקום יצא בדיעבד, במובן מסויים או חלקי, ידי חובת סיפור ההגדה. הלא כיוון שמצוות ההגדה עיקרה בדיבור וסיפור, ולא במעשים גשמיים מסויימים המוגדרים בבירור, ייתכן שיוצא בה ידי חובה גם בסיפור כל דהו וגם אם מחסר כמה פרטים מסויימים או שמתאר אותם בנוסח אחר. מחד גיסא, כיוון שההגדה מתקיימת על ידי דיבור, מתקבל על הדעת שחיסרון דיבור פרטים מסויימים יהיה משמעותי עבורה, אך מאידך גיסא, הואיל ועניין ההגדה הוא בדיבור וסיפור, ייתכן שגם אם הסיפור מסופר ללא פרטים מסויימים או בנוסח שונה אין בזה חיסרון כה גדול. ובאמת מחלוקות רבות יש בדבר במה בדיוק מתקיימת מצוות ההגדה, ואכמ"ל.
והנה, המהרש"א בחידושי אגדות תמה מדוע מי שלא ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו במצוות אלו, והרי לא מצינו כדבר הזה במצוות אחרות שיצטרך לומר בהן על שם מה מקיימן, אלא רק שיברך על המצווה ודיו. והשיב, כי טעם העניין מפורש בריש פ"ק דזבחים, שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמם כשרים חוץ מן הפסח וחטאת שפסולים שלא לשמם. וטעם העניין מפורש שם, שלפי פגמם וריחוקם מן הקדושה זקוקים יותר קירוב אליה, ובכלל זה שתהא הזביחה לשמה. על כן אמר רבן גמליאל שגם אכילת הבעלים תהא מפורשת לשמה כדי לקרב את הדבר הנאכל אל הקדושה. ואכן שלושת הדברים האלו, הפסח, המצה והמרור, כולם רחוקים מן הקדושה, כי על ידי הפסח שהוא תועבת מצרים באים ישראל להתקרב אל השכינה מתוך מ"ט שערי טומאה שהיו בהם במצרים, המרור הוא השיעבוד הקשה שהיו ישראל שרויים בו מתחת ממשלת הטומאה וכן המצה עניינה לזכור שה' ריחק את ישראל מן הטומאה, שהוא כוח השאור שבעיסה, לקרב אל הקדושה באכילת מצה כאכילת כהן במנחות. יעויין בדבריו שהרחיב בכל אלו, כיצד קשורים בהרבה מובנים אל הטומאה. ועכ"פ, ההגדה הנאמרת על ג' המצוות האלו בשעת אכילתן חשובה כמו העשייה לשמה בשעת שחיטת הפסח, לקרב את כל העניינים האלו יותר אל הקדושה. וכמו שבשחיטת הפסח מדובר בתנאי הכרחי הפוסל אם אינו מתקיים, כך גם באלו.
והשתא דאתית להכי, מובנים היטב דברי הכל בו והצד שגם למפרשים את החובה בהגדה דרבן גמליאל ביחס לג' המצוות עצמן, בכל זאת ייתכן שאינו יוצא ידי חובה לחלוטין, גם לא בדיעבד, אם מחסר בהגדה זו. כפי שהסביר המהרש"א, חסרון בהגדה על ג' המצוות, כמוהו כמו שחיטה שלא לשמה של קרבן הפסח, וכמו שהאחרון פוסל לחלוטין, כך גם הראשונים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה