אנכי אחטנה מידי תבקשנה בויצא (פרק לא פסוק לט), טריפה לא הבאתי אליך אנוכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וגנובתי לילה. ע"כ. הרי טוען יעקב בהרחבה כי בכל צד ופנייה היה ישר עם לבן ברעיית צאנו ולא ניסה לחסרו במאום. לא הביא יעקב ללבן טריפות או טען טענות גניבה ביום או בלילה, כי אם הכל חיסר מעצמו. ושאלו המפרשים מה פשר כפילות הלשון, אנוכי אחטנה מידי תבקשנה, שני לשונות שכוונתן אחת, להשיט את חסרון הצאן על יעקב. בספר פנים יפות של בעל ההפלאה ציין למה שאמרו חז"ל בפ"ק דבב"ק (דף יא ע"א) שמין לשואל, דהיינו שמחזיר לבעלים את השברים ומשלם את החסרון, והיינו דקאמר טריפה לא הבאתי אליך שהייתי פטור מן הדין, ואף אם הייתי חייב לא הייתי צריך לשלם אלא את החסרון, כלומר ההפרש בין הטריפה לבין הבהמה החיה, והיינו לשון אחטנה כפירש"י לשון חסרון, אבל אתה מידי תבקשנה לשלם לך הכל. דקדוק נוסף מדקדק בעל הפנים יפות, דהווה לי למימר בלשון עבר, מידי בקשתיו, ופירש כי באמת לא היה טריפות הזאב כלל, כדאשכחן בתענית (דף כה ע"א) בנס שנעשה לר' חנינא בן דוסא שהביאו העיזים דובים בקרניהן, אלא שיעקב אמר שז...

שרה שמע בקולה בוירא (פרק כא פסוק יב), ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ע"כ. וצריכים אנו לבאר העניין מכמה פנים. ראשית, מה הצדדים בדבר, מה סובר אברהם ומה סוברת שרה, ושנית, מה משמעות אמירת ה' אל אברהם שמע בקולה ומה פשר סיומת הדברים כי ביצחק יקרא לך זרע. שמע בקולה, אומר רש"י, למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. עכ"ל. כלומר, שמע בקולה היינו בקול הנבואה של של שרה כי מבין אברהם ושרה, ע"פ רש"י, אין לאברהם נבואה או שלנבואתו אין אחיזה כאשר שרה מתנבאת. מוסיף הרש"ר הירש ומדייק אף את השימוש במילה קול דשמע בקולה לעומת שמע בדברה וכיו"ב, כי לשמוע בקול הזולת ולא רק בדברו מכיל בתוכו גם אמירה לסמוך על השיפוט שלה. לא רק התבטלות סמכותית מפני שעליו להקשיב לה אלא מהותית מפני שכדאי להקשיב לה, שהרי בדרך כלל נשים מעמיקות לחדור במבטן אל דרכי האופי, כלשון הרש"ר הירש. בכל מקרה, אברהם מצד עצמו אחז כי לא ראוי להרחיק את ישמעאל ולנשלו חרף מעשיו, שאינו הגון, חוטא בעבודה זרה או גילוי עריות, והדבר על פניו מ...

וימצא מאה שערים בתולדות (פרק כו פסוק יב), ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. ע"כ. שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת מאה שאמדוה. כך פרש"י. נמצא שיצחק שבר את התחזיות פי מאה, מה שאומר שהגדיל את הונו ביותר מפי מאה, שכן האומד כבר גילם בתוכו רווחים. אכן, גם הגדלת הון פי מאה הינה דבר שלוקח עפ"ר שנים מרובות לעשות. במציאות ימינו, נבחן ונשווה תרחישים ואפשרויות להגדלת ההון עד לפי מאה מסכום ההשקעה הראשוני תחת אפקט ריבית דריבית או על ידי מינוף. בהשקעה סולידית הגדלה בריבית של חמישה אחוזים לשנה, תחת אפקט ריבית דריבית, יקח קרוב למאה שנה להגיע למאה שערים. בהשקעה מנייתית ממוצעת הגדלה בשמונה אחוזים לשנה, ההגעה להגדלת ההון פי מאה תהיה קרובה הרבה יותר, קרוב לשישים שנה, כאשר בהשקעה מנייתית טובה עם ריבית שנתית של עשרה אחוזים, יקח קרוב לחמישים שנה למצוא מאה שערים. בהשקעה מנייתית מצטיינת שעולה בחמישה עשר אחוזים בשנה, יקח קצת יותר משלושים שנה, ובהשקעה גאונית העולה בעשרים אחוזים בשנה יקח קצת יותר מעשרים וחמש שנה להגיע לפי מאה. ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל אמר אלב...

הערה על בכורת עשיו בתולדות (פרק כה פסוק לא), ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ע"כ. בכורתך, מבאר רש"י, לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. וכ"כ במדרש רבה (פרשה סג סי"ג), מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה וכו' אמר יהיה רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה.  האור החיים בפרשת ויחי (פרק מט פסוק כח) כותב בעניין ברכות יעקב לבניו כי הדיבור הקשה שהיה לו עם ראובן שמעון ולוי הוא ברכתם, ומה שאמר לראובן דברי קנטור ראובן בכורי אתה וכו' שם ציווה על הברכה על דרך אומרם עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיוון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבוא. וכ"כ בפרשת במדבר (פ"ג פמ"ה) שעתידה עבודה שתחזור לבכורות. והמשיך וכתב (בפרשת ויחי), ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשיו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבוא והגם שניתנה העבודה ללוויים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש וכו'. ואמרו חז"ל על עשיו (בבא בתרא דף טז ע"ב) שחמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום, בא על ...

אופן סיפורן של עבדי אבות בחיי שרה (פרק כד פסוק מב), ואבוא היום אל העין ואומר ה' אלוקי אדוני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנוכי הולך עליה. ע"כ. והביא רש"י את דברי המדרש, אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. עכ"ד. כלומר, האריכות בעניין אליעזר כפולה ומכופלת, גם בתיאור מעשה אליעזר עצמו המתפרש על כעשרים פסוקים וגם התיאור של סיפור המעשה שחוזר אליעזר ומספר המשתרע על יותר מעשרה פסוקים נוספים. אריכות זו מצדיק המדרש באמירה שיפה שיחתן של עבדי אבות, רוצה לומר, הסיפור של אליעזר עבד אברהם. אכן, עדיין צריך להבין מהו אותו יופי בשיחת אליעזר הנחזה לעינינו, ועוד יש להבין מה פשר האריכות בתיאור המעשה עצמו, תיאור שאיננו חלק משיחה של עבדי אבות, שגם פשר אריכותו קצת תמוהה. וכשמדקדקים הלשון באות הקושיות ומיישבות האחת את חברתה. לא הסיפור של עבדי אבות יפה, כי אם השיחה שלהם, רוצה לומר איך שהם מציגים את הסיפור ביחס למעשה. אופן ההצגה, העריכה והדגשים של הסיפור לעומת המעשה, חילוף המילים בהתאם לשומען, בדרך...

אנגריא בתלמידי חכמים בלך לך (פרק יד פסוק יד), וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן. ע"כ. כתרגומו וזריז, כך מפרש רש"י על אתר, ובמסכת נדרים  (דף לב ע"א)  מובא, רב אמר שהוריקן בתורה ושמואל אמר שהוריקן בזהב. ע"ש. כלומר,  שלימדם תורה כאדם שמריק מכלי זה לתוך כלי זה ובזכות כך ניצחו, או ששילם להם הרבה זהב ירקרק כדי שיצאו להילחם עימו. והר"ן בנדרים (שם) הביא פירוש נוסף למילת וירק, שהוריקן בתורה מלשון והבור ריק, שעשה בהן אנגריא. עכ"ד. פירוש המילה אנגריא בעלמא הוא שעבוד בדרך של עבודה או מס, והגמרא מרחיבה במשמעות האנרגיא שעשה אברהם בחניכיו ומביאה, אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. ע"ש. ומה השייכות בין עשיית אנגריא בתלמידי חכמים לבין שעבוד מצרים, ביאר המהר"ל בחידושי אגדות וא"ד, יש לפרש שדעת רז"ל כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה לכך הביא השם ית...

אסטרטגיה למעלית שבת נניח בניין בעל 9 קומות וקומת כניסה, לו צריך לתכנן את סדר הילוכה של מעלית השבת. מעלית שבת צריכה לבצע מעגל שמתחיל בקומת הכניסה וכולל ביקור פעם אחת בכל הקומות, תוך עצירה של, נניח, עשרים שניות בקומה ועוד עצירה של, נניח, דקה בקומת הכניסה. את זמני הנסיעה של המעלית בין הקומות נזניח ונאמר שהם כלולים בעשרים השניות שהמעלית מחכה בכל קומה. כמו כן, נזניח את העובדה שדי בכך שהדייר יעלה או ירד קומה אחת במקרים מסויימים כדי לקצר את זמני ההמתנה והנסיעה משמעותית. נמצא אסטרטגיה אופטימלית שמורידה את זמן ההגעה המקסימלי ליעד, כאשר זמן ההגעה כולל את זמן ההמתנה למעלית ועוד זמן הנסיעה בתוך המעלית. אסטרטגיה מקובלת היא עלייה עד למעלה ואז ירידה קומה קומה. אם ברצוני לעלות מקומת הכניסה לקומה שישית, במקרה הגרוע ביותר בו המעלית עזבה רגע לפני כן יש לחכות לה תשע קומות כפול עשרים שניות המתנה, הוי אומר שלוש דקות, ובנוסף לחכות דקה ועוד ביקור בקומה תשיעית, שמינית ושביעית המוסיפים דקה נוספת. בסך הכל חמש דקות. אם ברצוני לעלות מקומת הכניסה לקומה שנייה, במקרה הגרוע ביותר מחכים לה שלוש דקות, ממתינים בקומת הכני...

גווני הקשת בנח (פרק ט פסוק יב), ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם. ע"כ. אומר הרמב"ן, ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאילו מן השמים מורים בו וישלח חיציו ויפיצם בארץ, אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים. וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום לפי שכנגדם. ועוד, שאין לקשת מיתר לכוונן חיצים עליו. ורבינו בחיי הוסיף שהקשת ראויה למלחמה כשאדם מקשה את המיתר שבה, ולכן היא נקראת קשת, מה שלא מתקיים כאן שאין בה המיתר לירות בו. ומדייק הרמב"ן, משמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן. והמשיך וכתב, ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת, כלומר, הקשת היא תופעה פיזיקלית שלכאורה כבר הייתה בעולם ולא נבראה כעת. ואומר הרמב"ן שהלשון מסתדרת עם עובדת היות הקשת תופעה פיזיקלית קדומה, כי כאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן כי אמר את קשתי נתתי בענן ולא אמר אני נות...

הברכות וסדרן בוזאת הברכה (פרק לג מפסוק ו), יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר. וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. וללוי אמר תומך ואוריך לאיש חסידך אשר ניסיתו במסה תריבהו על מי מריבה. האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתניים קמיו ומשנאיו מן יקומון. לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים. ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו. בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך. עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול. ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קודקוד. וירא ראשית לו ...

לבוד או פרוד בסוכה, דף ו ע"ב, כי אתאי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה. ע"כ. וכן בסוגיית עירובין (דף ד), שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני, ובכלל מחיצין למדנו דין גוד אחית וגוד אסיק, דין לבוד ודין דופן עקומה. ע"ש. הרי למדנו דין לבוד במחיצות בהלכה למשה מסיני. ודוגמא לדין לבוד במחיצות סוכה חזינן בגמרת סוכה בדף ד (ע"א), הייתה פחותה מעשרה טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים פסולה פחות משלשה טפחים כשרה וכו' לשוויי לדופן פחות משלשה טפחים אין אי לא לא. ע"כ. ופרש"י, פחות משלשה כלבוד, הלכה למשה מסיני וחשבינן ליה כאילו החקק לבוד ומגיע עד הכותל, לבוד סניף, אפושטי"ץ בלעז, דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין, כדי לסנוף חקק על חקק. עכ"ל. פירוש, דין לבוד פועל על הקרקע שבין החקק למחיצה וכביכול מגדל לשם סניפים וענפים להחשיב את אותו תווך כמו החקק שלצידו. נשים לב כי לא המחיצה מתארכת אל החקק כי אם החקק אל המחיצה, שכן החקק הוא הדבר הטבעי להתארך ולהיחקק בהתארכות אופקית לעומת המחיצה שעבורה דין לבוד טבעי רק בכיוון האנכי. עכ"פ משמעות ה...

זכור התבונן ושאל בהאזינו (פרק לב פסוק ז), זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ע"כ. על פניו נראה כי הפסוק כפול ומכופל. כפול באומרו זכור ימות עולם ושוב בינו שנות דור ודור, ומכופל באומרו שאל אביך ויגדך ושוב זקניך ויאמרו לך. וצריך להבין מה פשר הכפילויות, וכמו"כ מה משמעות שינויי הלשון בכל נשואי ומושאי אותם היגדים כפולים. מדוע שינה מזכור לבינו, מימות עולם לשנות דור ודור, מלשון יחיד ללשון רבים, משאל אביך לזקניך ומיגדך ליאמרו לך. רש"י פירש את הפסוק וא"ד, זכור ימות עולם מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו. בינו שנות דור ודור, דור אנוש שהציף עליהם מי אוקיינוס ודור המבול ששטפם. דבר אחר, לא נתתם לבבכם על שעבר, בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא. שאל אביך, אלו הנביאים שנקראים אבות כמו שנאמר באליהו (מלכים ב פ"ב פי"ב) אבי אבי רכב ישראל. ויאמרו לך, הראשונות. עכ"ד. אם כן, זכור ימות עולם לדידיה דרש"י זו הזכירה של כל הנעשה אצל הראשונים שהכעיסו, ובינו שנות דור ודור זו ההתבוננות בעניין המסויים ש...

גזר דינו של אדם בגמרא בראש השנה (דף טז ע"ב), ואמר רבי יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן, צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה דכתיב וצדקה תציל ממוות, צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם, שינוי השם דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן, שינוי מעשה דכתיב וירא האלוקים את מעשיהם וכתיב וינחם האלוקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. ויש אומרים אף שינוי מקום, דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך, ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה. ע"כ. ובפיוט ונתנה תוקף שבחזרת הש"צ במוסף של ראש השנה ויום הכיפורים אמרינן, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. ע"כ. צדקה דרבי יצחק, נראה בוודאי שזו אותה צדקה של פייטן ונתנה תוקף. צעקה דר' יצחק זו תפילה, שהרי התפילה בימים הנוראים נאמרת בקול, כמש"כ השו"ע (או"ח סי' תקפב ס"ט) אע"פ שכל ימות השנה מתפללים בלחש בראש השנה ויום הכיפורים נוהגים לומר בקול רם. התשובה שמציין הפייטן, על פניו נראה לשייכה ולהקבילה...

התפיסה לא בשמים בניצבים (פרק ל פסוק יב), לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ע"כ. ידועה ומפורסמת סוגיית תנורו של עכנאי (ב"מ דף נט) וכך הילוכה, חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי, אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו. תנא, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם, לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על ר...