התפיסה לא בשמים
התפיסה לא בשמים
בניצבים (פרק ל פסוק יב), לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ע"כ.
ידועה ומפורסמת סוגיית תנורו של עכנאי (ב"מ דף נט) וכך הילוכה, חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי, אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו. תנא, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם, לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא, אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות. אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא, אמר ליה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני. ע"כ.
וצריך להבין המשא ומתן, מה פשר טענת ר' אליעזר והוכחתו מן השמים, מה פשר הטענה הנגדית של ר' יהושע לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול, ולאור אלו מה הפשט בתיאור של הקב"ה דקא חייך ואמר נצחוני בני.
ספר החינוך בפרשת שופטים (מצווה תצו) כותב כך וא"ד, ועל דרך עניין זה שעוררתיך בני עליו אפרש לך אגדה אחת שהיא בבבא מציעא בסוף פרק הזהב גבי ההוא מעשה דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי המתמהת כל שומעה. אמרו שם אשכחיה רבי נתן לאליהו וכו' אמר ליה מה עביד הקדוש ברוך הוא בההיא שעתא אמר ליה חייך ואמר נצחוני בני, שהיה שמח הקדוש ברוך הוא על שהיו בניו הולכים בדרך התורה ובמצוותה להטות אחרי רבים. ומה שאמר נצחוני בני חלילה להיות נצחון לפניו ברוך הוא, אבל פירוש הדבר הוא על ענין זה. שבמחלוקת הזה שהיה לרבי אליעזר עם חבריו האמת היה כרבי אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו, ואף על פי שהיה האמת אתו בזה ביתרון פלפולו על חבריו לא ירדו לסוף דעתו ולא רצו להודות לדבריו אפילו אחר בת קול, והביאו ראיה מן הדין הקבוע בתורה שציוותנו ללכת אחרי הרבים לעולם בין יאמרו אמת או אפילו טועים, ועל זה השיב הבורא ברוך הוא נצחוני בני, כלומר אחר שהם נוטים מדרך האמת שרבי אליעזר הוא היה מכווין בזה את האמת ולא הם, והם באים עליו מכח מצוות התורה שצוויתים לשמוע אל הרוב לעולם, אם כן על כל פנים יש להודות בפעם הזאת כדבריהם שתהיה האמת נעדרת והרי זה כאילו בעל האמת נצוח. עכ"ד.
מסביר ואומר בעל החינוך, כי ר' אליעזר טען שהאמת איתו וקרא לבת קול להוציא את האמת לאור ולגלות שכן הם פני הדברים. ר' יהושע השיב על כך שהכרעות אינן בהכרח מכוונות לאמת, וכך גם אם תתגלה לנו האמת אין זה גורר את ההכרעה להיות כך או אחרת. כמו הדין ולפי הדין של אחרי רבים להטות, יש לילך אחר דבר הרוב בוודאות אפילו שישנו צד לא מבוטל שהאמת עם המעטים. ואף שכאשר דנים כמה דיינים ויש בדעותיהם רוב ומיעוט יותר סביר שדעת הרוב היא גם הדעה המכוונת לאמת, פעמים רבות שאין הדבר כך, ובפרט כאשר דעת המיעוט היא דעת ת"ח מופלג המחודד מחבריו עד כדי שאינם יורדים לסוף דעתו. על כל פנים, ר' יהושע עומד ואומר שהאמת התורנית אינה הצד הצודק בוויכוח אלא דעת הרוב שאיננה כר' אליעזר אלא דעת החכמים הרבים החולקים עליו, ולכך הסכים הקב"ה ואמר נצחוני בני נצחוני בני, שבני הקב"ה באים עם דינא דאחרי רבים להטות ובכך מתגברים ומנצחים את התשובה האמיתית בוויכוח.
ואכתי צריך ביאור. אם בסופו של דבר האמת התורנית איננה הדעה והטיעונים הצודקים של ר' אליעזר כי אם הכרעת הרוב, מדוע כששאלו את השמים כמו מי ההלכה, בת קול איננה אומרת את התשובה הנכונה שההלכה כדעת הרבים. הכיצד יש תפנית בשמים, בבת קול וח"ו אצל הקב"ה שהייתה בתחילה תפיסה שההלכה כר' אליעזר ולאחר שר' יהושע עמד והשמיע דבריו התהפכו היוצרות והייתה הסכמה שהתפיסה הנכונה היא שההלכה כחכמי הרוב. כיצד יש מושג של הו"א ומסקנא, היפוך סברא, שינוי תפיסות וכביכול נצחון של חכמים כלפי קודשא בריך הוא.
על דברי התורה לא בשמים היא, כתב הרש"ר הירש וא"ד, ההיכרות והמעשים שהיא מתכוונת אליהם אינם בתחום העל חושי, השמיימי, וכל ההתגלויות האלוהיות הדרושות להבנתה ולקיומה כבר ניתנו לנו במלואן ודבר לא נותר מהן בשמים. לפיכך לא תוכל לומר היכן נמצא איש בעל רוח על אנושית שיחדור למעננו לסודות השמים או שיוריד לנו מן השמים התגלות חדשה שתשלים את הכרתנו, ורק אם נמצא איש כזה אשר רוח אלהים בו נוכל לקיים את התורה על פי רצון ה'. עכ"ד. כלומר, מכיוון שהתורה איננה בשמים, כדי לקיים את התורה איננו צריכים לתור ולילך דווקא אחר אנשי השמים שבקרבנו, אנשים מיוחדים ובעלי תפיסה שמימית שרוב הציבור איננו יכול להשיג. ואף שעומק הדעת של אנשי העולם הרי היא כפירמידה, מעטים הם בעלי ההשגות הזכות והמחושבנות ביותר וככל שיש יותר אנשים שמשיגים את התפיסות הרי זו אינדיקציה כי התפיסות הולכות ונעשות יותר שטחיות, קיום התורה על פי רצון ה' נעשה גם ואולי בפרט באותם חתכים רחבים, נחלת הכלל, רשות הרבים, אף שהינם יותר קהים מהקצה העמוק והנשגב.
ר' אליעזר טען טענות שחכמים לא סברו וקיבלו. טענותיו של ר' אליעזר הן אמיתיות, כפי שהוכיחו השמים ובת קול אליהם קרא ר"א. האמת האמיתית, השמיימית, בה נמצאת השגתו של ר' אליעזר, מורה כדעתו של ר' אליעזר. במילים אחרות, דעת ר' אליעזר היא היא דעת השמים. על כך טוען ר' יהושע, מה בכך שהאמת השמיימית כר' אליעזר, מה בכך שדעתו והשגתו של ר' אליעזר זכה משל שאר החכמים, הרי סוף סוף החכמים שמעו את דבריו ודעתם לא קיבלה את דעתו שנשארה דעת יחיד ולא התרחבה להיות נחלת הכלל. רוב החכמים לא ירדו לסוף דעתו של ר' אליעזר, ומשכך אין בידיהם לפסוק אלא כפי כושר דעתם שתנורו של עכנאי טמא. התורה לא בשמים, ורצון ה' שהתורה תתקיים על ידי הטיה אחרי הרבים כפי דעתם, בין אם הטיה זו כפי האמת הגלויה לשמים ובין אם לאו.
אם כן, בת קול אומרת שהאמת עם ר' אליעזר וכך נשאר גם למסקנא, אף שהטיית הרבים אינה כמותו. ורצון ה' לעולם לילך אחר הטיית החכמים, גם אם זו האמת כלפי שמיא, כמו במקרים רבים בהם רוב החכמים פוסקים כפי האמת, או כי כך דעתם או משום ששמעו וקיבלו את טענות החכם המחודד מהם, אך גם אם אין זו האמת, בבחינת נצחוני בני. לא שיש טעות בשמים ח"ו וניצחו החכמים בשנותם את דעת הי"ת לגבי האמת, אלא שחרף ולמרות האמת הטו וניצחו לפסוק כדעתם. וקא מחייך הקב"ה בההיא שעתא, כי גם הטיה זו בכלל רצונו. ה' רוצה שעמ"י יקיימו את התורה על פי כושר הכרתם, ומקובלים מעשיהם בין אם כושר הכרתם משיגה את הדבר הנכון האובייקטיבי ובין אם המגבלה הגשמית מנעה זאת מבעדם. ואדרבה, המעלה הגדולה ביותר היא שישראל מתאמצים לעשות כמיטב יכולתם לפי הבנתם, דבההיא שעתא שהחכמים התאמצו לדבוק ולנטות לפי דעתם בסוגיית תנורו של עכנאי, דווקא אז מחייך הקב"ה ואומר נצחוני בני נצחוני בני.
הנה, התוספות על אתר (ד"ה לא) מעירים מהסוגיא ביבמות (דף יד ע"א) ממנה משמע שפוסקים כבית הלל משום שמתחשבים בבת קול שלא כבסוגיין דהכא, וכתבו דשאני הכא שבא לחלוק על דברי התורה דכתיב אחרי רבים להטות, אבל התם אדרבה ב"ה רובא אי לאו דהווה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דבית שמאי הווי חריפו טובא. עכ"ד. ואזלא הדבר היטב לפי מה שנתבאר. הרי אין טעות ח"ו כלפי שמיא, ובת קול לעולם מכריזה את האמת. לכן, כאשר בית הלל הם הרבים וכל הצד לפסוק וללכת לפי בית שמאי הוא משום שחריפים ומחודדים מב"ה ואולי מכוונים יותר טוב לאמת, בת קול שבאה ואומרת שהאמת בשמים היא כבית הלל פושטת ומכריעה לילך אחר בית הלל מכל צד שהוא. בית הלל מרובים מבית שמאי, מה שמגדיל את הסיכויים שזו תהיה גם דעת רוב החכמים אחריה יטו בסופו של דבר, ואף החידוד של בית שמאי אינו מהווה צד לתת להם העדפה ומשקל יתר, הגם שבד"כ דעת המחודד מחבירו כנראה קרובה יותר לאמת משל חבירו, שהרי בת קול מגלה שהדעה האמיתית בשמים הינה דווקא דעת בית הלל. לכן בהקשר זה דברי בת קול משתלבים בכלל השיקולים להכריע ולפסוק כבית הלל על כל פנים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה