זכור התבונן ושאל
זכור התבונן ושאל
בהאזינו (פרק לב פסוק ז), זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ע"כ.
על פניו נראה כי הפסוק כפול ומכופל. כפול באומרו זכור ימות עולם ושוב בינו שנות דור ודור, ומכופל באומרו שאל אביך ויגדך ושוב זקניך ויאמרו לך. וצריך להבין מה פשר הכפילויות, וכמו"כ מה משמעות שינויי הלשון בכל נשואי ומושאי אותם היגדים כפולים. מדוע שינה מזכור לבינו, מימות עולם לשנות דור ודור, מלשון יחיד ללשון רבים, משאל אביך לזקניך ומיגדך ליאמרו לך.
רש"י פירש את הפסוק וא"ד, זכור ימות עולם מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו. בינו שנות דור ודור, דור אנוש שהציף עליהם מי אוקיינוס ודור המבול ששטפם. דבר אחר, לא נתתם לבבכם על שעבר, בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא. שאל אביך, אלו הנביאים שנקראים אבות כמו שנאמר באליהו (מלכים ב פ"ב פי"ב) אבי אבי רכב ישראל. ויאמרו לך, הראשונות. עכ"ד.
אם כן, זכור ימות עולם לדידיה דרש"י זו הזכירה של כל הנעשה אצל הראשונים שהכעיסו, ובינו שנות דור ודור זו ההתבוננות בעניין המסויים של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם בימיהם, כמבואר במדרש ומובא ברש"י בבראשית (פ"ו פ"ד), ודור המבול ששטפם המבול לחלוטין. אך קצת קשה, הלא זכירת דור אנוש ודור המבול שהכעיסו כלולה בראשונים שהכעיסו ומה רבותא יש לזוכרם בנפרד. ואם תאמר שזו מפני איזו חשיבות שלהם לעומת שאר הראשונים שהכעיסו, הדבר דחוק, שהרי זכירה הינה העלאה אינפורמטיבית שטחית, ובכלל מאתיים הראשונים כלול המנה של דור אנוש ודור המבול ואין שום משמעות לבידול אלו מאלו.
באמת השפתי חכמים כתב על דברים אלו כי הוצרך רש"י לפירוש נוסף מפני שלפירוש הראשון קשה הכפילות, דהא כבר נאמר זכור ימות עולם וגם דור אנוש ודור המבול בכללם, לכן פירש דבר אחר. ומוסיף השפתי חכמים הערה על הפירוש השני ברש"י לפיו כוונת התורה לבינו והתבוננו בשנות דור ודור העתידיות לימות המשיח והעולם הבא, שלכאורה קשה לשון בינה והבנה לגבי העולם הבא אשר עין לא ראתה בלתי אלוקים לבדו, ולכן פירש רש"י הפירוש הראשון לפיו לא קשה כן. ע"ש. אך לכאורה נראה לומר להיפך, כי לפירוש השני המדבר על דברים עמוקים, הטוב העתידי של ימות המשיח והעוה"ב ישנה הצדקה רבה יותר לנקוט בלשון התבוננות והבנה היורדות לשורש העניין מאשר הלשון הראשון העוסק בזכירה היסטורית של מאורעות העבר. עכ"פ, הפירוש הראשון צ"ב.
בפירוש התולדות יצחק כתב וא"ד, ולפי שהאדם יודע הדבר באחד משלשה דברים, האחד בראייה ואחד משאר החושים, השני בשכל שנתן לו השי"ת שנתן בו המושכלות הראשונות, השלישי בקבלת הזקנים, לחושים אמר זכור ימות עולם, לשכל בינו שנות דור ודור, לקבלה אמר שאל אביך וגו'. עכ"ד. והניח בזה יסוד להבנת כל דברי הפסוק דבר דבור על אופניו.
אדם רוכש את הידע שלו בשלושה אופנים. יש מן הידע המוזרם אל קודקודו באמצעות אחד מחושיו. האדם רואה בעיניו את ההתנהלות הרגילה או החריגה של מאורעות העולם, שומע על הישנות ועל החדשות, מריח, חש וכו'. על אופן זה הצביע הכתוב באומרו זכור ימות עולם, הסתכל על העולם וקלוט מה קיים ומה קדם והוביל לכך, מי עושה כרצונו ונתברך ומי לא עשה ונתקלל או נאבד. הסתכל מה יש ומה אין. זהו אופן העברת האינפורמציה הגולמית והשטחית. בנוסף, אדם הולך ומוסיף ידע גם בעזרת היקש והיסק, תובנות שמגיעות כתשובה לשאלת למה ולא לשאלת מה. זהו שאמר בינו שנות דור ודור, אחר שאתה זוכר שבא אוקיינוס ופגע בדור אנוש ואח"כ נפרע מדור המבול, התבונן בכך ותהה למה קרה כל זאת, בעבור שותשחט הארץ לפני האלוקים בעבודה זרה וגילוי עריות, ותמלא הארץ חמס, דהיינו גזל. ולמד על חומרת אותן עבירות ועל כך שלא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל (סנהדרין דף קח ע"א). כך נאמר לפירוש הראשון ברש"י.
והאופן הנוסף הוא שאל אביך או זקניך. אדם רוכש את הידע בעצמו בעזרת אחת משתי דרכים, קליטת אינפורמציה באמצעי החישה או בעיבוד מורכב של האינפורמציה בעזרת ההסקה השכלית, אך גם יכול לקבל את האינפורמציה מאביו או מזקנו, כפשוטו, או מן הנביא ומן החכם וכו'. ואותם אבות וזקנים שמוסרים מן הידע שלהם, הלא השיגו את הידע בעצמם גם כן בכל אחת מתוך שלוש הדרכים הללו, בעזרת החישה שלהם, יכולת ההסקה שלהם או שאילת אבותיהם וזקניהם, כמין הגדרה רקורסיבית.
ואמר בינו שנות דור ודור, בלשון רבים, לעומת זכור ימות עולם או שאל אביך ויגדך בלשון יחיד, מפני שקניית הידע בדרך ההתבוננות וההבנה אמנם הינה נחלת כמה וכמה אנשים, אלא שאיננה נחלת הכלל כולם כאחד כמו דרך החישה ודרך השאילה. וגם אם לכל אחד ואחד יכולות הסקה כפי מידתו, לא ניתן להכליל ולהשוות את כולם יחד בתכונה זו. לכן לא השתמש בלשון יחיד כמו שבעים ושנים זקן (זבחים דף יב ע"ב) שהיו בחדא שיטתא, או כמו ויחן שם ישראל (שמות פי"ט פ"ב) שהיו בבחינת כאיש אחד בלב אחד, כי ההתבוננות העמוקה נעשית בצורה ייחודית לכל אדם ואדם ויוצרת רשמים שונים ומגוונים בליבותיהם בבחינת כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות (ברכות דף נח ע"ב).
ונראה להטעים הדבר יותר ולבאר על דרך התולדות יצחק גם את פשר הכפילות וההבחנה בין שאילת האב ושאילת הזקן. שאילת האבות ושאילת הזקנים שתיהן מנחילות ידע בדרך של האופן השלישי הנזכר, אלא שנחלקות בדרך קניית הידע אצל המוסר. כלומר, האב הנשאל, בדרך כלל, מוסר את המידע האינפורמטיבי והשטחי על העולם או ההיסטוריה. זהו רוב המידע שהאדם צורך, בוודאי בשנותיו הראשונות בהן נשרך אחר אביו, וזהו רוב המידע שהאב יודע מעצמו או מאבותיו, אם איננו תלמיד חכם המופלג בידיעות מורכבות ובהסקה לאין שיעור עד כדי שחידודיו העמוקים מרובים על כלל הידע הגולמי שלו. לעומתו, הזקן, תלמיד החכם, נשאל משום חוכמתו ובצורה ממוקדת על ידיעות שנקנות בדרך של חוכמה ופלפול, ומסירת הידיעות המפולפלות, בין אם החכם עצמו חידש אותן או ששמע מרבותיו והבין אותן משום חוכמתו, נעשית בעזרתו. אם כן, הקבלה או השאילה זו דרך קניית הידע השלישית, והיא נחלקת לקבלת הידע השטחי וההיסטורי בד"כ מן האבות וקבלת הידע התבוני והמפולפל מן הזקנים.
ומשלים את העניין הנצי"ב ומבאר כי שאל אביך ויגדך, לשון הימשכות כגידים ודיבור ארוך כהגדה, כי הבן השואל לאב, דרך האב להוסיף בתשובה עוד יותר משהו שואל. ולפי מה שנתבאר פורש האב בפני בנו את כל האמיתות והידיעות שככל הנראה הבן הכיר רק מקצתן שאותן ציין בשאלתו, ומרחיב האב בהשלמת כלל העובדות המקדימות והעוקבות כהנה וכהנה לפי רוחב דעתו. ואחר כן, אומר בהעמק דבר, אם תחפוץ להתבונן ותשאל זקניך ויאמרו לך כפי שתשאל ותחקור מהם, ומשמעות אמירה המשך והרחבת דברים כאימרה המחבר חתיכות נפרדות לבגד אחד. ע"ש. ובמילים אחרות, לאחר הנחלת כלל המידע מן האב, מגיעים אל החכם עם שאלות מסויימות על היקשים וקושיות הנגזרות מן העובדות שהציג האב, ואת אותן השאלות המסויימות מלבן החכם תוך תבונה ובינה ויאמר לך בהרחבה ובעומק:
תגובות
הוסף רשומת תגובה